כמה שאלות לארדן

[longshut1]

כמה שאלות לארדן

כתבת: כוחות? לכול דבר יש מחיר וגם להם יש. והקסם עצמו לעולם לא יעבוד עם מודרניזציה, כי בסך הכל, הקסם תמיד יהיה שייך למיסתורין ולעולם הישן שמתחיל בינתיים לההרס מסביבנו. ארדן ובכן: מהי מודרניזציה בעיניך? האם הגדרתו של קראולי את מונח ה"מאגיה" תואם את השקפתך? במידה וכן,מדוע קסם לא יעבוד עם מודרניזציה? היכן עובר קו התיחום בין העולם הישן לחדש? האם קסם מטבעו הכרח שיהא משוייך לאחד משני העולמות הללו? האין קסם מטבעו הינו בבחינת מבט ממעוף הציפור,המנותקת מכבלי הזמן ותרבות?

 

[RainBird]

תשובות../images/Emo13.gif מהי מדורניזציה: אני לא מדבר על מודרניזציה כתהילך פיסי של טכנולוגיה וכדומה, אלא על תהליך מחשבתי. ביטוי מוטעה אחד של המודרניזציה זה האמת דחיקת הקסם הצידה, ולמשל להניח הנחות שלא אמורות להתקיים: ארצות הברית למשל. הנחת היסוד היא שהדמוקרטיה היא הכי טובה והיא תישאר לנצח בצורה של ארצות הברית, לרות שבטבע יודוע שדבר לא נשאר לנצח. להפך, הפיגוע של התאומים מוכיח לנו את זה. דבר לא נשאר לנצח אז אנחנו צריכים לחיות כל יום כאילו הוא האחרון. ההגדרה: ההגדרה של קראולי די מדוייקת למרות שהוא עצמו אדם די מפוקפק במאגיה המערבית, וספריו אינם מומלצים כלל למתחילים. אבל ההגדרה הבסיסית לא רעה בכלל. ולגבי למה הקסם לא ילך עם המודרניזציה זה בגלל שקשה לי להאמין מכשף בגילמות קטיפה ליד שולחן ניתוחים ממלמל לחש בריאות וממלא את החדר בעשן מרווה. מצטער, סירטי מדע בידיוני כן, מציאות לא. התיחום של העולם הישן והחדש הוא פילוסופי, השערתי. המאגיה שייכת למסורת. וכלל שזו נעלמת גם כך המאגיה, אני חושב שהמשפט "כל פעם שילד אומר שהוא אינו מאמין בפיות פיה מתה" יסכם את הרגשתי לגבי האובדן של המסורות והאומונות שחיזוקו את המאגיה כלכך פעם. הקסם יתקיים בעולם המודרני, בצורה של שריד משומר, מנותק משורשים. וזה יהיה חסר. הוא ייתקיים אבל לא יהיה חי. הזמן והתרבות משפיעות על הקסם. וגם האמונה האנושית, ויהיה חבל לקבל מאגיה סטרילית וחסרת שורשים שנוצרה במעבדה, או סתם דבר שחזר להיות באופנה. הרבה ילך לאיבוד וחבל. ארדן

 

[Pheon]

אני חושבת שהדוגמא הכי טובה

למה שארדן אמר כרגע היא בעצם נפילת האמונה ה"אלילית" באירופה, לדוגמא אנגליה, כאשר הנצרות השתלטה, ובעצם האמונה בשדונים, מלכת ירח, מלכת האגם וכו´ וכו´ שקיימות בסיפורת העממית, נעתקה משורשיהה. היום בוודאי שאנו שומעים על אותן ה"דמויות מיטיות" שעדיין לא ידוע בוודאות האם היו קיימות או לאו, אך אין להן את ההשרשה כפי שהיתה להן בתקופת ה"זוהר" שלהן, בעידן הזהב שלהן, כאשר האמינו בסיפורים על האי שניקרא אבלון, ועל המלך ארתור, ועל החרב הקסומה. כך גם אני מסכימה עם ארדן. גם לגביי העניין המודרניזציוני. כמו שלא סביר שיהיה מכשף כנ"ל, כך אני לא רואה את השכנה הברוקרית שלי הולכת למכשפה ומבקשת שיקוי "פלאים" כנגד מיגרנה עצומה או תעוקה בחזה. Peace