Heavy Rain
New member
כמה עצות..
ראיתי את הפורום הזה בעמוד הראשי ונכנסתי מתוך סקרנות. אני לא הורה לילדים מחוננים, אני דווקא מגיעה מהצד השני - אובחנתי כמחוננת בגיל שש וכך גם אחי הקטן (שלדעתי יותר מחונן ממני). אחרי שקראתי קצת בפורום החלטתי לכתוב לכם כמה עצות מנקודת המבט שלי ואני מקווה שתתייחסו. הדבר הכי חשוב לדעתי הוא להניח לילדים להיות ילדים. זה שיש לכם ילד מחונן זאת ברכה (וגם קללה) אבל אל תלחצו עליו, אל תראו לו שיש לכם ציפיות מוגזמות ולא ריאליסטיות ממנו והכי חשוב, אל תראו לו שהוא איכזב אתכם אם הוא לפעמים נכשל באתגרים שמראש היו גדולים עליו. תפקידכם הוא לעודד אותו להתפתח, להרחיב את האופקים ולאפשר לו ללמוד בהרבה מסגרות שמעניינות אותו, לא להגביל אותו לתחום מסוים ולתווית מסוימת. אני מאוד לא אוהבת את ההורים שלפני בחינות למחוננים יושבים איתם ימים ולילות, לוקחים אותם למורים פרטיים, למכונים מיוחדים, קונים להם חוברות ומכריחים אותם ללמוד רק כדי להגיד "יש לי ילד מחונן". אלה שסובלים בסופו של דבר אלה הילדים, שאף פעם לא ירצו לשבת וללמוד כל כך הרבה במקום לשחק וגם מרגישים לחץ עצום לעבור את הבחינה, ואם הם ייכשלו יהיו לזה השלכות פסיכולוגיות. כדאי לכם פשוט לקחת את הילד לבחינה, להסביר לו שיעשה את המקסימום שהוא יכול אבל שזה לא משנה מבחינתכם אם הוא יעבור את הבחינה או לא. כך ההורים שלי עשו איתי ועם אח שלי ולדעתי זאת הגישה הכי טובה, כי ראיתי ילדים מהשכבה של אח שלי שלמדו ימים ולילות, שלא עברו והתאכזבו קשות לא בגלל עצמם, אלא בגלל ההורים שלהם. בהרבה מקרים ילדים מחוננים לא מצליחים במיוחד בבי"ס. זאת מערכת מאוד מרובעת ותבניתית ובשבילם היא גם מאוד משעממת, לכן מגיל צעיר הם מתרגלים להתעלם ממנה ולחפש אתגרים במקום אחר. אז יש לכם שתי אופציות - הראשונה היא לשלוח אותם לבתי ספר למחוננים מגיל צעיר, והשניה היא לשלוח אותם לבי"ס רגיל ולרשום אותם למסגרות למחוננים בשעות הצהריים. אני מציעה לכם לא להפריד אותם מילדים אחרים מגיל צעיר כי למרות שהם יתקשו להשתלב אסור להם לחיות בבועה, כי כשהם ייצאו לחיים הם יחטפו הלם תרבות. לילדים מחוננים יש אינטיליגנציה גבוהה אבל בד"כ זה בא עם אינטיליגנציה רגשית נמוכה מאוד, ובבי"ס רגיל קל יותר לעבוד על זה. מהתיכון כבר כן כדאי לשים אותם במסגרת למחוננים. אגב אתם אולי תהיו מודאגים מחוסר ההשקעה שלהם בבית הספר, אבל ברוב המקרים כשהם יגיעו לאתגרים אמיתיים (בגרויות, פסיכומטרי) הם יודעים טוב מאוד איך לשבת וללמוד. בנוגע למסגרות למחוננים, הן יכולות להיות מסגרות מאוד מאוד תחרותיות. ילדים שיכלו בקלות להיות בין השלושה הראשונים בכל כיתה רגילה עלולים "לפגר" מאחור בכיתת מחוננים, ובמקרים מסוימים זה יכול ליצור מצב שהילדים שמצליחים יותר פשוט ישפילו אותם ויורידו להם את הביטחון העצמי לרצפה. והילדים האלה אף פעם לא משתפים את ההורים במה שעובר עליהם, הם פשוט חיים תחת לחץ שהציונים הם מה שמגדיר אותם כבני אדם. לי היה מזל שהגעתי בתיכון למסגרת למחוננים שבה הייתה תמיכה הדדית ואם היו כמה חלשים הרמנו אותם למעלה ולמדנו ביחד לבגרויות, אבל זה מאוד נדיר. רוב המסגרות למחוננים ששמעתי עליהם ממחוננים אחרים בארץ פועלות על תחרותיות מאוד גדולה ולא בריאה. אז תשימו לב לדברים האלה. עוד דבר חשוב זה לא להפוך אותם לילדים יהירים ובלתי נסבלים שחושבים שהם יותר חכמים מכל העולם - אתם יכולים להחמיא להם על החוכמה שלהם אבל גם ללמד אותם להיות צנועים, להסביר להם שכל ילד מוכשר בדרכו שלו. זהו, יצא קצת ארוך, אבל אמרתי מה שהיה לי להגיד.
ראיתי את הפורום הזה בעמוד הראשי ונכנסתי מתוך סקרנות. אני לא הורה לילדים מחוננים, אני דווקא מגיעה מהצד השני - אובחנתי כמחוננת בגיל שש וכך גם אחי הקטן (שלדעתי יותר מחונן ממני). אחרי שקראתי קצת בפורום החלטתי לכתוב לכם כמה עצות מנקודת המבט שלי ואני מקווה שתתייחסו. הדבר הכי חשוב לדעתי הוא להניח לילדים להיות ילדים. זה שיש לכם ילד מחונן זאת ברכה (וגם קללה) אבל אל תלחצו עליו, אל תראו לו שיש לכם ציפיות מוגזמות ולא ריאליסטיות ממנו והכי חשוב, אל תראו לו שהוא איכזב אתכם אם הוא לפעמים נכשל באתגרים שמראש היו גדולים עליו. תפקידכם הוא לעודד אותו להתפתח, להרחיב את האופקים ולאפשר לו ללמוד בהרבה מסגרות שמעניינות אותו, לא להגביל אותו לתחום מסוים ולתווית מסוימת. אני מאוד לא אוהבת את ההורים שלפני בחינות למחוננים יושבים איתם ימים ולילות, לוקחים אותם למורים פרטיים, למכונים מיוחדים, קונים להם חוברות ומכריחים אותם ללמוד רק כדי להגיד "יש לי ילד מחונן". אלה שסובלים בסופו של דבר אלה הילדים, שאף פעם לא ירצו לשבת וללמוד כל כך הרבה במקום לשחק וגם מרגישים לחץ עצום לעבור את הבחינה, ואם הם ייכשלו יהיו לזה השלכות פסיכולוגיות. כדאי לכם פשוט לקחת את הילד לבחינה, להסביר לו שיעשה את המקסימום שהוא יכול אבל שזה לא משנה מבחינתכם אם הוא יעבור את הבחינה או לא. כך ההורים שלי עשו איתי ועם אח שלי ולדעתי זאת הגישה הכי טובה, כי ראיתי ילדים מהשכבה של אח שלי שלמדו ימים ולילות, שלא עברו והתאכזבו קשות לא בגלל עצמם, אלא בגלל ההורים שלהם. בהרבה מקרים ילדים מחוננים לא מצליחים במיוחד בבי"ס. זאת מערכת מאוד מרובעת ותבניתית ובשבילם היא גם מאוד משעממת, לכן מגיל צעיר הם מתרגלים להתעלם ממנה ולחפש אתגרים במקום אחר. אז יש לכם שתי אופציות - הראשונה היא לשלוח אותם לבתי ספר למחוננים מגיל צעיר, והשניה היא לשלוח אותם לבי"ס רגיל ולרשום אותם למסגרות למחוננים בשעות הצהריים. אני מציעה לכם לא להפריד אותם מילדים אחרים מגיל צעיר כי למרות שהם יתקשו להשתלב אסור להם לחיות בבועה, כי כשהם ייצאו לחיים הם יחטפו הלם תרבות. לילדים מחוננים יש אינטיליגנציה גבוהה אבל בד"כ זה בא עם אינטיליגנציה רגשית נמוכה מאוד, ובבי"ס רגיל קל יותר לעבוד על זה. מהתיכון כבר כן כדאי לשים אותם במסגרת למחוננים. אגב אתם אולי תהיו מודאגים מחוסר ההשקעה שלהם בבית הספר, אבל ברוב המקרים כשהם יגיעו לאתגרים אמיתיים (בגרויות, פסיכומטרי) הם יודעים טוב מאוד איך לשבת וללמוד. בנוגע למסגרות למחוננים, הן יכולות להיות מסגרות מאוד מאוד תחרותיות. ילדים שיכלו בקלות להיות בין השלושה הראשונים בכל כיתה רגילה עלולים "לפגר" מאחור בכיתת מחוננים, ובמקרים מסוימים זה יכול ליצור מצב שהילדים שמצליחים יותר פשוט ישפילו אותם ויורידו להם את הביטחון העצמי לרצפה. והילדים האלה אף פעם לא משתפים את ההורים במה שעובר עליהם, הם פשוט חיים תחת לחץ שהציונים הם מה שמגדיר אותם כבני אדם. לי היה מזל שהגעתי בתיכון למסגרת למחוננים שבה הייתה תמיכה הדדית ואם היו כמה חלשים הרמנו אותם למעלה ולמדנו ביחד לבגרויות, אבל זה מאוד נדיר. רוב המסגרות למחוננים ששמעתי עליהם ממחוננים אחרים בארץ פועלות על תחרותיות מאוד גדולה ולא בריאה. אז תשימו לב לדברים האלה. עוד דבר חשוב זה לא להפוך אותם לילדים יהירים ובלתי נסבלים שחושבים שהם יותר חכמים מכל העולם - אתם יכולים להחמיא להם על החוכמה שלהם אבל גם ללמד אותם להיות צנועים, להסביר להם שכל ילד מוכשר בדרכו שלו. זהו, יצא קצת ארוך, אבל אמרתי מה שהיה לי להגיד.
ואני מסכימה איתך לגבי ילדים ספורטאים יהירים, זאת גם מכה. ילדים יהירים בכללי הם מכה. הבעיה היא בדיוק מה שתיארת - שילדים עם יכולת שכלית מושמצים בזמן שילדים ספורטאים הופכים למלכי הכיתה. אבל נדמה כאילו כך זה היה מאז ומעולם ואין מה לעשות כדי לשנות את התרבות הזאת.