כמה עצוב... נורא.
היי בנות...
מה נגיד ואיך???
בין מוצאי ראש השנה לצום גדליה... בין שלישי לרביעי שעבר אושפז
אחיו המבוגר של בעלי... ברגע אחד באמצע ארוחת ערב התמוטט וזהו.
קריסת מערכות... בשניה.
במערכת היחסים בין האחים זה הבוגר יהיה מושא להערצה של האח הצעיר... מאז שהנ"ל זוכר את עצמו. שבע שנים בינהם... .
התגייס לצנחנים בסוף שנות השישים, היה למ"כ ועבר קורס קצינים. נבאו לו עתיד מזהיר בצבא... אבל חולית מחבלים בבקעת הירדן השאירו אותו על כסא גלגלים לכל חייו... היה מה שכונה באותם הימים 'נס רפואי'... איש לא ניבא שיחיה... לא בשדה הקרב ולא במסוק החילוץ... גם לא רופאי חדר הניתוח בת השומר.
למד ולימד היסטוריה וגאוגרפיה אדם משכמו ומעלה. בשנת 74 נישאו זוג מופלא. הכלה אחות והפצוע שאותו סעדה נישאו והביאו לעולם שלושה ילדים שני בנים ובת... שנישאו והולידו ילדים...
ביום חמישי החזיר האיש את נשמתו לבורא. זיכרונו לברכה.
בעלי, האיש החזק בעולם... הלוחם ש'ראה הכל'... נשבר. תמכתי אותו ואם בננו כל מסע הלוויה... בכה כמו ילד קטן... לא יכול היה לעצור את הדמעות...
את השישי שבת עשינו בבית. כולם שם בהלם... והדירה לא קטנה אבל גם לא יכולה להכיל... יותר ממה. מיום ראשון נסע לאחותו... היום עלינו לקבר... החזרתי אותו הביתה... רץ להתקלח וישר נכנס למיטה... מעולם לא נראה כ"כ רע... לא כבשים לא סוסים לא משק...
נרדם. עצוב.
כ"כ עצוב.
היי בנות...
מה נגיד ואיך???
בין מוצאי ראש השנה לצום גדליה... בין שלישי לרביעי שעבר אושפז
אחיו המבוגר של בעלי... ברגע אחד באמצע ארוחת ערב התמוטט וזהו.
קריסת מערכות... בשניה.
במערכת היחסים בין האחים זה הבוגר יהיה מושא להערצה של האח הצעיר... מאז שהנ"ל זוכר את עצמו. שבע שנים בינהם... .
התגייס לצנחנים בסוף שנות השישים, היה למ"כ ועבר קורס קצינים. נבאו לו עתיד מזהיר בצבא... אבל חולית מחבלים בבקעת הירדן השאירו אותו על כסא גלגלים לכל חייו... היה מה שכונה באותם הימים 'נס רפואי'... איש לא ניבא שיחיה... לא בשדה הקרב ולא במסוק החילוץ... גם לא רופאי חדר הניתוח בת השומר.
למד ולימד היסטוריה וגאוגרפיה אדם משכמו ומעלה. בשנת 74 נישאו זוג מופלא. הכלה אחות והפצוע שאותו סעדה נישאו והביאו לעולם שלושה ילדים שני בנים ובת... שנישאו והולידו ילדים...
ביום חמישי החזיר האיש את נשמתו לבורא. זיכרונו לברכה.
בעלי, האיש החזק בעולם... הלוחם ש'ראה הכל'... נשבר. תמכתי אותו ואם בננו כל מסע הלוויה... בכה כמו ילד קטן... לא יכול היה לעצור את הדמעות...
את השישי שבת עשינו בבית. כולם שם בהלם... והדירה לא קטנה אבל גם לא יכולה להכיל... יותר ממה. מיום ראשון נסע לאחותו... היום עלינו לקבר... החזרתי אותו הביתה... רץ להתקלח וישר נכנס למיטה... מעולם לא נראה כ"כ רע... לא כבשים לא סוסים לא משק...
נרדם. עצוב.
כ"כ עצוב.