כמה עוד?

[מאיה ה]

כמה עוד?

כמה עוד?

זהו שיר שכתבתי פעם. קראתי לו ``כמה עוד?`` כמה עוד? כמה עוד צריך לבכות כדי לדעת מהי שמחה? כמה עוד צריך לסבול כדי למצוא את המחילה? כמה דם עוד צריך להישפך כדי למצוא את הדרך האחרת? כמה עוד צריך לטעות כדי להבין שחייבים לשנות? כמה עצב צריך לצבור עד שיהיה רב מלהכיל? וכמה כאב צריך לסגור עד שיגיע הפיצוץ שיוצא את האש, העשן, החום הלוהט והרעל שנשאר תמיד טמון בפנים? וכמה זמן יצטרך לעבור עד שיתחיל להתמלא הריק והואקום שנותר אחרי בוא הבום הגדול? כמה טירוף צריך לצבור כדי שיתגלה איזשהו סדר? כמה שיגעון צריך להגדיר עד שימצא בדל הגיון? כמה תמונות צריכות להתאסף עד שיווצר ציור ברור ומובן, שיקח ויוציא את המשוגעת הזאת מכאן? כמה תפילות עלי לשאת עד שיתגשם לי החלום? ועוד כמה דמעות צריכות לזלוג עד שיבוא סוף סוף השלום? מבעד למסך הדמעות, אני שואלת אתכם: האם זה יגמר מתישהו? אני מרגישה שבמקום להתקדם קדימה אני הולכת אחורה. דברים שעברו, בעיות שחשבתי שהתגברתי עליהן, חוזרות אלי שוב. קטעים שכתבתי, שירים, כל אלו מדברים אלי שוב ובשיא הרגש. אני מרגישה שבמקום להאחז ולהתחזק, אני שוב מוצאת עצמי מתנדנדת בין שתי התהומות. אז עד מתי? אין לי כוח... נישבר לי... למה?

 

[חייל מאושר!]

מאיה דיי.....



אל תדברי ככה אני כאן כדי להושיט לך את ידי ולמשוך אותך חזרה למעלה אבל אם לא תעזרי לי שנינו ניפול! תעשי מאמץ ....

 

[חייל מאושר!]

המשך.....



בכל הכוח ותעזרי לי למשוך אותך למעלה.אני כאן בישבילך תמיד ויש לי עוד המווון כוח.שלך דודי.

 

[מאיה ה]

דודי...



אני רוצה, אני באמת רוצה, אבל יושבת לי כזאת משקולת על הלב, שמושכת אותי למטה...יש לי מזל שיש מישהו מיוחד כמוך שמוכן לקרוא ולנסות לעזור במקום ליברוח ולהתרחק. תודה על האוזן הקשבת והלב החם. הלוואי שהיו רבים כמוך. שלך, הפרה מאיה

 

[חייל מאושר!]

מאיה....



אם יש לך משקולת על הלב זה לא אומר שאת צריכה ליפול.הייתי רוצה לדבר איתך בטלפון ככה יהיה לי יותר להקדיש רק לך.דודי

 

[מאיה ה]

דודי, אני הולכת לנוח קצת. מקווה לחזור עם מצב רוח יותר טוב. אולי אחר כך...

 

[חייל מאושר!]

לילה טוב מתוקה.אני שומר עליך מכאן.