אתה מנחש נכון,
ואין צורך בניחושים, אלא פשוט בהסקה פשוטה מהמקום אליו שרשרתי את תגובתי. מעט ניסוי וטעיה, וכולנו נגיע למקום ההבנה הבסיסי ממנו שיהווה את מצע השגשוג האדיר של חיינו על פלנטה זו. ולנקודה, מילותיו של שיר, בין אם מדובר במילים הנכתבו באינדונזית ע"י יוצר אפגני, מוגנות ע"י זכויות יוצרים, בתנאי שרשם את השיר במקום הראוי לכך. כתוצאה מכך, כל פרסום של שיר שכזה (וזה הזמן לציין שבאומרי "שיר", ראוי להתייחס לכך באותה מידה גם אם האובייקט המדובר הוא סיפור קצר, רומן, כל פרוזה שהיא בפרט וכל אובייקט אשר ניתן להכילו תחת המושג הרחב הנקרא "קניין רוחני" - דבר אשר את תמצית יצירתו לא ניתן להחזיק במו ידיו של אדם) הוא בגין עבירה על החוק. במקרה והיצירה לא הוכרה ע"י המוסד המתאים לכך ככזו הנוצרה ע"י אדם כלשהוא, ע"פ מיטב ידיעתי, במקרה והדבר יגיע לידי ביהמ"ש, ישנן דרכים אחרות להוכיח שהיוצר לכאורה, אכן יצר את השיר, והמפרסם הנאשם - עשה את דבר פרסמו שלא כחוק ומבלי שהמציא את האישור המתאים. די לדיבור המשפטי. בקיצור, לאתר "שירונט", שע"פ מיטב ידיעתי הוא שלוחה של אקו"ם (ארגון המגן על זכויותיהם של אמני ישראל) יש את האישור המתאים לפרסם את מילותיהם של השירים המופיעים בו, וע"פ מיטב ידיעתי, האישור הקולקטיבי הוענק לו, ורק לו - בלבד. כל צורת פרסום אחרת של שירים ישראלים הינה בגין עבירה, אלא אם בידי המפרסם אישור אחר מידי האמן ו/או מידי אק"ום. בנוגע לשירים לועזיים, שלא רק נכתבו בלעז, אלא גם מקורם מחוץ לארץ, הגזירה - היא אותה גזירה, אלא שבמקרים אלו העקיפה היא אף יותר מסובכת - כי היוצרים לא סרים אחרי האתרים השונים באינטרנט בכדי לעקוב אחר הנעשה, ורק אם הדבר יגיע לכדי רמת פרסום מסוימת, אותם זכיינים בארץ, שנועדו לשמור על אותם אינטרסים של האמנים מחו"ל, סביר להניח שזכויותיהם יבואו לידי ביטוי. במקרים אחרים, יש לסמוך על הגולש הישר שיימנע מדבר עבירה. ועד שתבוא התודעה כי אותו קניין רוחני הוא אומנם רק מילים, או משיכות המכחול על הבד - מקורן בנפשו וקרבו, וגזילתן, לעיתים אף יותר חמורה מכל דבר שמקורו בחומר, בצורה הלא מטאפורית של המושג. אם משפטיי היו סבוכים ובלתי ברורים, צר לי. אני מקווה שהצלחתי לענות על שאלתך הפסאדית, ולגרום לך להבין מה רע לפרסם את המילים כאן. אולי דווקא כאן. שבוע טוב לך.