"כמה טוב בבית"

[maaiaa]

"כמה טוב בבית"

אז הרבה זמן לא הייתי כאן... אני באמת מגיעה פעם בתקופה... אבל גם אם אני לא כותבת או מגיבה זה לא אומר שאני לא קוראת!! כרגע אני בקושי מול המחשב, גם שמינית, וזה לחץ, גם מיונים לשנה הבאה, (שירות לאומי או צבא?!?!) שזה עוד יותר לחץ, וגם עוד מליון ואחת דברים מציקים... מה שלומכן? יש חדש? הפסדתי הרבה?

 

[סְקָאלִי]

טוב לראות אותך! [בלי מרכאות...]

שמחה שאת איתנו גם כשאת לא כותבת. מה חדש? מה שטוב, זה שהכל מתועד בדפים הקודמים ... איך הולך עם הלימודים? למה את נוטה בהלבטויות - צבא או שירות לאומי? ומה עוד מציק? [רק אם את רוצה לשתף].

 

[maaiaa]

אני מעולה!

הלימודים כרגיל... לא קשה מידי... טיפונת לחץ אבל בסדר... ההחלטה היא האם צבא או שירות - מצד אחד אני באה ממשפחה דתית שנורא רוצים שירות וגם ברור שזה יותר קל, מצד שני אני לא בדיוק הכי דתייה בעולם, יותר מסורתית (מה שהם לא יודעים) ורוצה להכיר את העולם... חוץ מזה שחבר שלי הולך לצבא ואם אני אעשה שירות והוא צבא זה יהיה שני עולמות שונים לחלוטין... עוד מציק? אבא.. אבא... אישתו... אבא... אני פשוט לא מצליחה להסתדר איתו.

 

[shtuty]

מאיה

יש עוד מסגרת שמשלבת בין שירות לאומי לצבא- גרעין של "בנות באר" בירוחם. אם תרצי פרטים את מוזמנת לשאול. לפני 4 שנים עמדתי באותה סיטואציה: יב', שנה אחרונה ומה מציק?: אבא, החברה שלו , אבא.... מנסיוני האישי, כשמתרחקים מהבית הרוחות נרגעות. זה יכול לקחת יותר זמן או פחות זמן, אבל מתבגרים, ולאט לאט לומדים להבין שגם הצד השני הם אנשים עם חיים נפרדים מלבד "אבא", או "בת", ולומדים מחדש איך לחיות אחד עם השני, לומדים להכיר אחד את השני כבני אדם, ולא כ"הורה" או "ילד". לי לקחה בערך כשנה להתחיל לקשור קשרים יותר בוגרים עם אבא שלי, והוא מצידו למד, ועדיין לומד לקבל את האדם שאני ואת החיים שלי. וגם אני לומדת. יהיה טוב!!!!