היום שאלו אותי כמה זמן אני גרושה. היססתי. התגרשנו ברבנות באוקטובר 2004, אבל ההסכם אושר בבית משפט לענייני משפחה ביוני 2004. ההחלטה להתגרש התקבלה בנובמבר 2003. בסוף אמרתי שאני גרושה כשנתיים. כי ככה מרגיש לי. מה איתכם
אבל בכל זאת אני מחשיבה את עצמי גרושה מהיום הראשון שהוא לא גר יותר בבית אח"כ זה היה רק תהליך של ניירת כדי לסגור ענינים . סה"כ מיום העזיבה עד לאישור מהרבנות לקח 3 חודשים ...
שבפועל אנו גרושים יותר מאשר על הנייר החיים בצל הנישואין הכושלים כאשר אין לך את הכיף לחזור הביתה והסיבה היחידה זה הילדים כאשר אתה שוכב לידה ומרגיש זר אתה לא צריך נייר כדי להרגיש גבר גרוש
בכל שנה חגגנו ביולי את יום הנישואין.כבר שנתיים לא....אך אני לא שוכחת, נזכרת עים הבנות הבוגרות,מתלוצצות.אחת מבנותי צילצלה לאחל לאביה יום נישואין שמח,כמובן עים מעט עקיצות. אני מיחלת ליום בו אשכח את התאריך.
שכל כולך נמצא בחיים החדשים..אז לא נזכור את התאריך.. הייתה פה מישהי שאמרה משהו כזה.. בשנה הראשונה זכרתי..בשניה לא..ובשלישית והרביעית זכרתי.. למה בשנה השניה היא לא זכרה? כי טרדות החיים וההתעסקות שלה בחיים השכיחו ממנה.. אז בואו נחיה..כי "מחר" נמות
אני מאושרת מאי פעם היום אז מה? המוח לא זוכר תאריך של מיליון שנה שנחגג? תאריך ששנים אחורה היה החשוב בחיי? נו, באמת.... רק הפחדנים רוצים לשכוח החזקים זוכרים וממשיכים. התאריך הזה לא מפחיד לא מאיים ולא מעציב, אלא אם הפצע עדיין כואב. סליחה על הבולשיט, הייתי חייבת
אחד יזכר ויכאב את האישה שכלכך אהב והיא עזבה אותו.. אחת תזכר בכאב על התקופה שסבלה..כל אחד ואחת זה משפיע אחרת.. אני מדברת על האם זכרת או לא זכרת את התאריך.. ומתי לא שמים לב? כשעסוקים בחיים..בחיי היום יום..שאין זמן להתעסק בהסטוריה כי יש את היום יום.. זה הכל..