כמה זה רגיל?

yehudit4god

New member
כמה זה רגיל?

לחשוב על המוות והעולם שאחרי יותר מהמציאות. הרצון הבלתי נגמר פשוט להפסיק להרגיש.
הלוואי שהייתה תרופה שיכולה לגרום לי להפסיק להרגיש, להפסיק לחשוב.
לפעצים אני מסתכלת על בעלי החיים בקנאה גדולה. כמה פשוטים חייהם. להולד לאכול לישון, להתרבות ולמות.
מבלי מצפון, מבלי נהלי עבודה, שעון, זמנים, מבלי להעליב להעלב, להקשר להפרד ולדאוג.
כל כך פשוט וקצר, כל כך רוצה שחיי יהיו כאלה. מבלי רגש מבלי כאב, שיעברו מהר ויגמרו כבר.
לא רוצה לחיות, לא בחרתי לחיות... באיזה זכות הביאו אותי לכאן נגד קצוני.
זה כמו כלא לנשום, להתקיים.
ואל דאגה, אני מעולם לא ניסיתי ולא אנסה לסיים את חיי בכוונה תחילה, אני אפילו מקפידה ועושה הכל כדי להאריך חיים למען בנותיי.. ומשתדלת כל כך להיות אדם שמח וטוב, והכל כל כך בסדר..
ובפנים, סערה.
רוצה שהמסך ירד
רוצה ללכת מכאן
רוצה להפסיק להרגיש
איך מפסיקים את הכאב הזה?
מתי זה יגמר
 
מחשבות על המוות ורצון להפסיק את הכאב

שלום לך yehudit4god
יש עוד לא מעט אנשים במצבך, זה בוודאי לא מנחם, אבל אולי יכול לתת כיוון לתיקון. את מתאת חוויות שהן צורה של דיכאון, יחד עם זאת- בגעגוע לחבר שאינו כעת בחייך- את מתארת כמה מרגש וטוב היה כשאיתו היה מגע אנושי מנחם ומיטיב, וכמה זה חסר לך. זה אפשרי, תחשבי שעצם העובדה שאיתו חווית זאת- אומר שיש בך היכולת לחוות הרגשה טובה, וזה יכול לחזור. ראי את הכאב כמשהו שתפקידו לעורר אותך לשינוי. כפי שכאב שיניים דוחף אותנו להתגבר על חששות וללכת לרופא שיניים שיתקן את המצב, כך- כדאי שתפני לטיפול פסיכולוגי (ואולי גם תרופתי כהקלה ועזרה ראשונה) . זה לא צעד קל, אבל החיים שלך ממילא מרגישים קשים.. אז כדאי לעשות את המאמץ להתחיל טיפול גם אם כרגע קשה לך להאמין בסיכוי להטבה. מאחלת לך העזה ויכולת למצוא בתוכך את ניצוץ האמונה בהטבה דרך קשר.
 
למעלה