מתנצל על התגובה הלא ברורה והנזעמת.
בספר moominvaley in november, מופיעה דמות בשם טופט. טופט משתייך כנראה לגזע ההומסי וכפי שניתן להסיק הוא פילוסוף רציני. הוא חי לבדו בסירה נטושה של ההמיול. כל ערב לפני השינה הומסי מספר לעצמו סיפור על העמק, הוא הולך לאורך הנחל ומגיע לעמק מומין, 'על המרפסת עומדת מומינאמא, והיא נראית בדיוק כפי שאמא צריכה להיראות... ' כל ערב, בדיוק אותו הדבר, עד שהוא נרדם. ערב אחד הוא מגיע עד המרפסת ולא מצליח לראות יותר בבהירות. בערב שאחריו - רק עד הגן. כל ערב הומסי מצליח לראות פחות ופחות. הוא מחליט לצאת אל עמק מומין. המומינים אינם, לעומת זאת הוא פוגש שם, מלבד סנופקין ובימבולונת, גם טיפוסים חדשים; בין יתר הדמויות בספר - המיול נמרץ מן הסוג הרועש, זקן אנוכי בשם סבא גראמבל ('they're having a party'), פיליונק שקצה בחייה ועוד. לכולם יש דבר במשותף - בשלב מסויים הם החליטו "אף אחד לא אוהב אותי, אני הולך אל המומינים." שם הומסי כבר לא יכול לספר לעצמו על עמק המומינים, לכן לפני השינה הוא קורא בספר של מומינאבא על צלופח החשמל, מאז כל לילה הומסי מספר לעצמו על הצלופח הזה - ולפתע הצלופח קיים, הוא משתלב בסיפור, בתחילה כחיה זעירה ומסכנה שהומסי שומר שהמיול לא ידרוך עליה, אחר כך כמפלצת שמסתתרת ביער והומסי הולך בערבים להרגיע אותה, שלא תאכל את כולם. הכל כמובן כיד הדמיון הטובה על הומסי. לבסוף מתברר מעל לכל ספק, שכשם שהצלופח הוא פרי דמיונו הקודח של הטופט כך גם המומינים, עמק מומין וכל השאר. לא לבעלי לב חלש.