נדירליאל
Active member
החירות שלקחו התסריטאים ומעבדי הסדרה הפוטוריסטית של אסימוב לא תאומן.
זה ברמה של שינוי קיצוני בדמויות, בעלילה ובמהות הבסיסית של פסיכוהיסטוריה ושל המוסד השני ותפקידו.
אני מבין שע"מ "למכור" צריך קצת גוף עירום, כמה שניות של "סקס לוהט". אצל אסימוב מין לא היה חלק מהנרטיב ומהתפיסה הסיפורית שלו, לא ברומנים אחרים, לא בסיפורים קצרים, זה לא ענין אותו. הגזימו לגמרי.
החלפת ר'דניל בדמרזל היא עוד עיוות/שינוי/הטייה קיצונית של האפוס האסימובי.
הרצחנות של דמרזל מנוגדת לשלושת חוקי הרובוטיקה לגמרי! ומעולם ר'דניל לא היה בעל קוד שכפה עליו "נאמנות".
המטרות של ר'דניל, הארי סלדון וגאל, אכן דומות - קיצור "ימי הביניים" באימפריה. לשם כך דניל וסלדון הקימו 2 מוסדות - הראשון והשני, ור'דניל אף יצר פלנטה שלמה מבוססת עיקרון המוסד השני.
הזהות האמיתית של סלדון וגאל מתבררת במהלך הסדרה של אסימוב, המשחקים התסריטאיים והמד"בים בסדרה מרתקים, באמת, אבל מה הקשר ל"מוסד" של אסימוב?
אחרון -
בשל הצורך העמוק באקטואליזציה של "מוסד" של אסימוב היוצרים לקחו את כל מה שהתקבל כ"מוסכמה" עד הפקת הסדרה. למשל:
בחולית של הרברט טייסי החלל, חברי הגילדה, משתנים לגמרי ע"מ להיות מסוגלים "לקפל" את החלל בתודעתם ובעקבות כך, להניע את הספינות הענקיות. אז לקיסרות של ספינות "קפיצה" בהן טייסים מעוותי צורה, שמקפלים את החלל ושונו גנטית.
צפיתי גם בפרק הראשון של עונה שנייה.
וזה ספויילר ממדרגה ראשונה:
קליאון שוכב עם דמרזל
לדעתי אסימוב מתהפך בקברו 300 פעמים. לא שהוא הטיל ספק באהבה בין אנדרואיד לבין אדם, אני לא חושב שהוא בחזונו ראה את בובות המין הרובוטיות המיוצרות כיום.
כן ובהחלט, ר'דניל יכל לבכות, להרגיש כמו כל אדם.
עם זאת - התשתית של סטגנציה מול שינוי היא בהחלט בעלת אופי אסימובי, אקטואלית מעין כמוה בתרבות שנמצאת בסחרור ערכים והתפרקות מוסדות.
סאלבור הארדין, אחד הדמויות המרכזיות בעונה 1 ובעונה 2 היא אנגרמה, לnh שלא שם להארי סלדון.
זה ברמה של שינוי קיצוני בדמויות, בעלילה ובמהות הבסיסית של פסיכוהיסטוריה ושל המוסד השני ותפקידו.
אני מבין שע"מ "למכור" צריך קצת גוף עירום, כמה שניות של "סקס לוהט". אצל אסימוב מין לא היה חלק מהנרטיב ומהתפיסה הסיפורית שלו, לא ברומנים אחרים, לא בסיפורים קצרים, זה לא ענין אותו. הגזימו לגמרי.
החלפת ר'דניל בדמרזל היא עוד עיוות/שינוי/הטייה קיצונית של האפוס האסימובי.
הרצחנות של דמרזל מנוגדת לשלושת חוקי הרובוטיקה לגמרי! ומעולם ר'דניל לא היה בעל קוד שכפה עליו "נאמנות".
המטרות של ר'דניל, הארי סלדון וגאל, אכן דומות - קיצור "ימי הביניים" באימפריה. לשם כך דניל וסלדון הקימו 2 מוסדות - הראשון והשני, ור'דניל אף יצר פלנטה שלמה מבוססת עיקרון המוסד השני.
הזהות האמיתית של סלדון וגאל מתבררת במהלך הסדרה של אסימוב, המשחקים התסריטאיים והמד"בים בסדרה מרתקים, באמת, אבל מה הקשר ל"מוסד" של אסימוב?
אחרון -
בשל הצורך העמוק באקטואליזציה של "מוסד" של אסימוב היוצרים לקחו את כל מה שהתקבל כ"מוסכמה" עד הפקת הסדרה. למשל:
בחולית של הרברט טייסי החלל, חברי הגילדה, משתנים לגמרי ע"מ להיות מסוגלים "לקפל" את החלל בתודעתם ובעקבות כך, להניע את הספינות הענקיות. אז לקיסרות של ספינות "קפיצה" בהן טייסים מעוותי צורה, שמקפלים את החלל ושונו גנטית.
צפיתי גם בפרק הראשון של עונה שנייה.
וזה ספויילר ממדרגה ראשונה:
קליאון שוכב עם דמרזל
לדעתי אסימוב מתהפך בקברו 300 פעמים. לא שהוא הטיל ספק באהבה בין אנדרואיד לבין אדם, אני לא חושב שהוא בחזונו ראה את בובות המין הרובוטיות המיוצרות כיום.
כן ובהחלט, ר'דניל יכל לבכות, להרגיש כמו כל אדם.
עם זאת - התשתית של סטגנציה מול שינוי היא בהחלט בעלת אופי אסימובי, אקטואלית מעין כמוה בתרבות שנמצאת בסחרור ערכים והתפרקות מוסדות.
סאלבור הארדין, אחד הדמויות המרכזיות בעונה 1 ובעונה 2 היא אנגרמה, לnh שלא שם להארי סלדון.
נערך לאחרונה ב: