כמה ארס כך ארס...

כמהאפשר

New member
קצת מידע כללי..

אני אפילפטית, אגב. אני עושה EEG כל חודש, ווידאו EEG כל חצי שנה.
&nbsp
ווידאו EEG(או EEG רגיל, או EEG בזמן שינה) אלו בדיקות פאסיביות לגמרי שאין בהם כל סכנה, מלבד סכנת פרכוס(שלרוב לא קורה, זו אחת הסיבות שמגיעים לווידאו EEG. כדי לנטר היכן ההתפרצויות במוח, לנטר את האיזור ולהבין מה בדיוק המצב).
לרוב, מורידים את האדם מהתרופות שהוא נוטל ומביאים אותו באופן מבוקר לפרכוס.
&nbsp
פרכוס רגיל(גם אם הוא מהפרכוסים הגדולים), הוא סתם פרכוס. קמים, ממשיכים לחיות. כרגיל. לא קורה כלום. יש אנשים שחווים פרכוס כל שני וחמישי.
בפרכוס, יש סכנה לבליעת לשון ובפרכוס קשה, ממושך וחוזר על עצמו- לדום לב.
&nbsp
השאלה היא למה לא היו שם רופאים, בכוננות. רופאים, אחיות. למה אף אחד לא ראה.
 

Ronit FL

New member
אני חושבת שעלי התכוון

לאמר שצריך להתייחס לכל התקף כהתקף שיכול להיות קטלני.
&nbsp
מהדברים שאת מספרת, הם כשלו בדיוק בנקודה הזו למרות שהם עושים את זה להרבה מאוד חולים כדרך שיגרה ואכן הסוף היה קטלני.
רק בריאות!
 

כמהאפשר

New member
זו נקודה בעייתית, את יודעת?

מצד אחד- את צודקת. לגבי הצוות הרפואי. כמובן שיש להתייחס במלוא הזהירות והחומרה. והיום יש שם כאוס מוחלט(על כן בחרתי במקצוע הזה, עלכן כמו שכתבתי, הידע שלי, ב"ה, לא רק אישי:) ומדהים אותי, בכלפעם, כמה גדולה הבורות, הזילות בנושאים מסוימים(לא של עלי) של האנשים היום.. )
&nbsp
מצד שני- הרי אם נתייחס כך, נתייחס לאוכלוסיות כל כך גדולות(חולי אפי, הפרעות נפשיות, סכרת ואוכלוסיות עצומות שדווקא בארץ יש דגש מאוד גדול לשלב אותן) כמוגבלות ומנודות.
&nbsp
אני, לדוגמא, גדלתי בדיוק כמו שאת כותבת.
ההורים שלי לרגע לא חשבו לקרוא, להבין, להתייחס אליי אחרת. מציאותית. דהיינו, לא באופן שמותיר טראומה, לא באופן שסוגר את האדם. כך אני מתייחסת למטופלים שלי וכך מתייחסים היום לאנשים.
להבין שהיום- הדברים כבר לא כמו לפני 50 שנה.
אני שותה, מעשנת, יוצאת, נהנית מהחיים. לא מפחדת.הדבר היחיד שהותיר בי צלקות זה באמת מה שהושתת בי פעם- "מסוכן, מפחיד, קטלני".
אלו תסריטים מסרטי אימה,זה לא באמת קורה.
&nbsp
צריך להזהר, להיות מודעים. לשמור על עצמנו. אבל לחיות.
 
מעניין הנושא עם פורטוריקו

ומעניין אותי לדעת מה היה קורה באמת אם זה היה מתקיים בארץ,
האם באמת היו יוצאים לרחובות ומתנגדים לזה כמו שיחפה חושבת...

ומה דעתכם באם זה היה חוק גם אצלינו?
 

ALIsuperstar

New member
אצלינו חוק שכזה מגוחך מאוד.

אבל אם היה נחקק אוי ואבוי מה שהיה קורה פה...
אצלינו אין תרבות של ג׳אנק פוד, וגם לא חושב שיהיה.
 

ALIsuperstar

New member
בעיית השמנה? איך הגעת לזה?

משרד הבריאות בדק את בעייתההשמנה בעולם:
במיקרונזייה למשל, באי נאורו 93% סובלים מעודף משקל. בארה״ב 73% שנמצאת במקום 9 בעולם.

הנתונים מדאיגים, בישראל 30% מהילדים נמצאים בעודף משקל.
אבל ישראל נמצאת במקום 38, בהודו רק 9%.

אני לא חושב שאנחנו בבעיה, אבל אנחנו לא כאלה רחוקים ממנה, זה נכון. אצלנו זה62% מהאוכלוסייה בארץ בעודף משקל.
אם יש לנו רוב של שמנים, בעודף משקל מוחלט, למה אני לא מרגיש את זה? אנחנו לא אמורים לצאת לרחוב ולראות כמות של שמנים. הרי מעל 60% זה לא צחוק.
 

ALIsuperstar

New member
כי אני מדבר על אחוזים

הגודל לא באמת משנה, המדינה לא באמת משנה, אלא הכמות של האנשים, אצלינו בארץ זה רוב, לא מוחלט אמנם, אבל עדיין רוב... ואני כשאני מסתובב ברחובות תל אביב, אני לא מרגיש את זה... זו הנקודה שלי בעצם.
 
את מגדירה את זה כהפרעת אכילה

אם תראי ילד שמן יותר ממה שהוא צריך להיות? הרבה יותר?
 

כמהאפשר

New member
לא בדיוק.

אני (יותר נכון הדרך בה אני מביטה על זה, הן דרך הרפואה הקונבנציונלית והן המשלימה) מבדילה בין הפרעות אכילה לבין אכילה לא בריאה.
ואני מבדילה בין השמנת יתר, אכילה כפייתית (ללא הוצאת המזון החוצה ) וכיו"ב לבין הפרעות אכילה כלל.
&nbsp
בהפרעות אכילה, לא ארהב ואנגליה( גם מקסיקו פעם הייתה מדינה עם אחוז גבוה של השמנת יתר . לא מגאנק ותזונה לא נכונה, עד כמה שזכור לי ) . בהשמנת יתר- כן.
זו בוודאי הפרעת אכילה, אבל לא כל הפרעת אכילה היא השמנת יתר(שהיא המטרד הכי קטן של מדינת ישראל). כאן ישראל דווקא לפני כמה שנים הייתה במקום מאוד לא טוב ולא בגלל השמנת יתר אלא בגלל הפרעות אכילה אחרות, שהגיעו לשיא וקצת התמתנו לאחרונה.
 
למעלה