כל מיני....
לאמהות הפורום. אני נכנסת פעם ב...וממש מתפעמת מקצב ההתכתבויות,הסיפורים,הארועים,ההתמדה של חלקכן בלהכנס כל יום לעדכן,להתעדכן,לתת משוב, לברך,לתמוך וזוכרות מה כל אחד כתבה. עכשיו שקראתי את התכתובת מהימים האחרונים חשבתי שאם היתה מישהי יצירתית עם סבלנות,היה אפשר לעשות מזה ספר. באמת יש כאן תכתובת שיחודית רק לנו הישראלים,ולאמהות,כי רוב האבות חווים אחרת-אפשר לקרוא לספר" אמהות לחיילים נקודה קום".יש כאן סדרה תיעודית יומיומית. לתוספת סיפור מהיום: הצפרגול הטרי שלי סופסופ אמור היה לצאת ממש מוקדם בבוקר-חמשוש ראשון אחרי 8 חדשים. הוא עדכן אותי,שיש בעיה בפלפון כבר כמה ימים(התברר שהתמלא בחולות המדבר) ,כך שהייתי שקטה שכשיצפין יתקשר...הגיעה שעת אחה"צ ..ועדיין שום סימן מהצפרגולון.. כל הזמן הודעה קולית ..ושום עדכון מהמתוקי(ככה אני קוראת לו(..לא נעים...לא נורא..) התקשרתי לבעלי די מודאגת והוא :"את רוצה לדאוג תדאגי" את האמת התחילו לרוץ לי סרטים בראש....(במיוחד פחד מחטיפה)הבנתם שאני קצת חרדתית. והחלטתי להתקשר לקצין העיר באר שבע,הוא עכשיו במקום חדש עדיין אין לי טלפון של המג"ד או מ"פ או מפקד אחר.בקיצור בקצין העיר ענתה לי חיילת מתוקה,לקחה פרטים,שלי,ושלו,התנצלתי אמרתי שאף פעם לא עשיתי זאת רק בגלל שהוא במקום חדש,הוא במעבר,הטלפון לא זמין... "אין בעיה היא אומרת לי,בשביל זה אנחנו פה,את ממש לא האמא היחידה שמתקשרת..ואנחנו כבר מיומנים מאוד בדברים האלו",ממש הופתעתי..ולקראת סוף השיחה,שיחה ממתינה ברקע,ומי זה סוף סוף..המתוקי בקול מבולבל "אמא..נרדמתי..בואי לקחת אותי". הודיתי לה מאוד מאוד. והוא?קול מנומנם,נסע נרדם כל הדרך.. פספס את הצומת התעורר באיזשהי עיר ואנחנו כלל לא ידענו ש-לשם הוא לקח אוטובוס חשבנו שיגיע מכיוון אחר, בנוסף שם פתאום לב שהוא בלי המחסנית,גנבו?שכח? בדרך סיפר שהכל אלע כיפאק..תמיד הוא מבסוט מהחיים הבן 19 הזה. כמה חוויות סביב החיילים יש ביום אחד..איך עוברים 3 שנים??? יופי אמהות ..עד לפעם הבאה..נעים לבקר כאן. שיהיה סופ"ש נעים פיאמטה.
לאמהות הפורום. אני נכנסת פעם ב...וממש מתפעמת מקצב ההתכתבויות,הסיפורים,הארועים,ההתמדה של חלקכן בלהכנס כל יום לעדכן,להתעדכן,לתת משוב, לברך,לתמוך וזוכרות מה כל אחד כתבה. עכשיו שקראתי את התכתובת מהימים האחרונים חשבתי שאם היתה מישהי יצירתית עם סבלנות,היה אפשר לעשות מזה ספר. באמת יש כאן תכתובת שיחודית רק לנו הישראלים,ולאמהות,כי רוב האבות חווים אחרת-אפשר לקרוא לספר" אמהות לחיילים נקודה קום".יש כאן סדרה תיעודית יומיומית. לתוספת סיפור מהיום: הצפרגול הטרי שלי סופסופ אמור היה לצאת ממש מוקדם בבוקר-חמשוש ראשון אחרי 8 חדשים. הוא עדכן אותי,שיש בעיה בפלפון כבר כמה ימים(התברר שהתמלא בחולות המדבר) ,כך שהייתי שקטה שכשיצפין יתקשר...הגיעה שעת אחה"צ ..ועדיין שום סימן מהצפרגולון.. כל הזמן הודעה קולית ..ושום עדכון מהמתוקי(ככה אני קוראת לו(..לא נעים...לא נורא..) התקשרתי לבעלי די מודאגת והוא :"את רוצה לדאוג תדאגי" את האמת התחילו לרוץ לי סרטים בראש....(במיוחד פחד מחטיפה)הבנתם שאני קצת חרדתית. והחלטתי להתקשר לקצין העיר באר שבע,הוא עכשיו במקום חדש עדיין אין לי טלפון של המג"ד או מ"פ או מפקד אחר.בקיצור בקצין העיר ענתה לי חיילת מתוקה,לקחה פרטים,שלי,ושלו,התנצלתי אמרתי שאף פעם לא עשיתי זאת רק בגלל שהוא במקום חדש,הוא במעבר,הטלפון לא זמין... "אין בעיה היא אומרת לי,בשביל זה אנחנו פה,את ממש לא האמא היחידה שמתקשרת..ואנחנו כבר מיומנים מאוד בדברים האלו",ממש הופתעתי..ולקראת סוף השיחה,שיחה ממתינה ברקע,ומי זה סוף סוף..המתוקי בקול מבולבל "אמא..נרדמתי..בואי לקחת אותי". הודיתי לה מאוד מאוד. והוא?קול מנומנם,נסע נרדם כל הדרך.. פספס את הצומת התעורר באיזשהי עיר ואנחנו כלל לא ידענו ש-לשם הוא לקח אוטובוס חשבנו שיגיע מכיוון אחר, בנוסף שם פתאום לב שהוא בלי המחסנית,גנבו?שכח? בדרך סיפר שהכל אלע כיפאק..תמיד הוא מבסוט מהחיים הבן 19 הזה. כמה חוויות סביב החיילים יש ביום אחד..איך עוברים 3 שנים??? יופי אמהות ..עד לפעם הבאה..נעים לבקר כאן. שיהיה סופ"ש נעים פיאמטה.
