ארז ביטון
שושנה דמארי, זוהר ארגוב, יוסי בנאי כתוב בכתבה.
והעניין הוא לא זה:
אין להקל ראש בכך שהגורמים המוסמכים לא ראו לנגד עיניהם אף לא דמות מזרחית אחת הראויה להיות מוטבעת על השטרות. זו תולדה של חברה שעדיין מזלזלת בתרבות מזרחית ולא סופרת אותה. יתגונן כבוד השופט בדימוס טירקל ויגיד כי המשוררים נבחרו על פי תרומתם הרבה לתרבות העברית ולא על פי מוצאם, וכי אין שניים להם בכך - והוא כמובן צודק. אבל פה הרי קבור הכלב - האפליה מונצחת כבר בעצם הבחירה בקונספט של הטבעת משוררים מהקאנון של השירה העברית, בדיוק משום שבשנים ההן זה היה מועדון אשכנזי סגור, ללא כניסה של מזרחים אליו. סופרים, משוררים, פייטנים, זמרים ואנשי רוח מזרחים יש בשפע, אבל אף אחד מהם, לרבות הדוגמאות שהוצעו בימים האחרונים (ר' יהודה הלוי, זוהרה אלפסיה, יוסי בנאי ושושנה דמארי) לא מתאים ולא יכול להתאים לקונספט הזה.
מהבחינה הזאת, התגובה של ראש הממשלה שהציע ברוב טובו "לסבב הבא" את ר' יהודה הלוי, "שאת שירתו הוא מחשיב כגאונית", היא צינית באופן שאין כדוגמתו, מהטעם הפשוט שהוא ויועציו לא היו מסוגלים להעלות בדעתם אפילו דמות תרבותית מזרחית מודרנית אחת כשותפה לבניית האתוס התרבותי הישראלי, ולכן הרחיקו עד לימי הביניים. כנראה שבשביל מחשבה מעמיקה יותר ניאלץ כולנו לחכות עד "הסבב הבא", כשיושבי הממשלה הזו כבר לא יישאו בתפקיד. אגב, המזרחים אינם המגזר היחיד שהממסד לא רואה בו שותף טבעי, זאת פשוט הדוגמה הבוטה ביותר. איש אפילו אינו מצפה לדמות סמלית מיוצאי אתיופיה על השטרות (עולי ביתא-ישראל הראשונים הגיעו לכאן כבר בשנות השלושים), קל וחומר לערביי-ישראל.