כל כך קשה לי (ט)

  • פותח הנושא ל3
  • פורסם בתאריך

ל3

New member
כל כך קשה לי (ט)

חזרתי עכשו מטיול עם הכלב וכל הדרך בטיול אני בוכה ( מזל שיש משקפי שמש) "ומברכת" את עצמי בלב בשלל קללות אפשריותעל איך שאני נראת. עליתי כמה קילוגרמים ומרגישה מגעיל עם זה. מרגישה כבדה מרגישה פרה מרגישה לא טוב! וכולם אומרים לי שאני נראת נפלא וכשאני שואלת אותם אם זה אומר שעליתי במשקל הם מתחמקים בתשובה של קודם היית נראת נורא עכשו את נראת נפלא וקשה לי כל כך לשמוע את זה. המחמאה שלהם כביכול רק מאשרת לי את מה שאני יודעת ויותר מזה מרגישה -שעליתי ואני שונאת את עצמי על כך -מ-ת-ע-ב-ת!!!!!!!!!! ולכאורה זה לא צריך כל כך להזיז לי אני פעילה, כן יש לי דברים נפלאים בחיים כמו הפיצי והבעל והבית והכלב ומשפחה החמה ואפילו התחלתי להזיז דברים לקראת תעסוקה אפשרית אז למה כל מה שמעניין אותי זה המשקל? אני כל כך רוצה לרדת או לפחות להפסיק לאכול כל מה שבא לי. רוצה שכוח הרצון שלי לעמוד בפני דברים משמינים יחזור אלי הוא אבד לגמרי. ואם לא רוצה למות, נשבעת שרוצה למות אני לא יכולה ככה וכנראה שגם לא אחרת אז מה הטעם?
והלוואי שזה יבוא כבר בדרך שלא תלוייה בי כי לי אין מספיק אומץ . אפס שכמותי, חלשת אופי- כלום אחד גדול!
 
לעכשו

זה בדיוק מה שאת צריכה לעשות, להיות פעילה בכל הדברים הנפלאים של החיים, ולהמשיך עם טיפול.
ההרגשה הזו קשה, אבל היא לא נעלמת ברגע.
יש לה סיכוי להעלם אם תמשיכי לשמור על עצמך.
 

ל3

New member
תודה פנס

העניין הוא שאני לא עושה את זה בדרך הנכונה לפחות מבחינת האכילה. זה לא שהתחלתי לאכול דברים בריאים אלה אני אוכלת ההפך כל מה שאסור אפילו בדיאטה רגילה. כל מה שמשמין ולא אחד או שתיים מזה. והקול הזה בראש שאמר לי עד עכשיו לא לאכול את זה כשרציתי כי זה משמין נורא נעלם ועצם זה שהוא נעלם זה מה שמפחיד אותי. מבעלת שליטה נהפכתי לחסרת שליטה לחלוטין וזה פחד אימים עבורי כי אני יודעת מה תהיינה התוצאות של זה ולאבד את כל מה שהשגתי מבחינתי יהיה התרסקות מוחלטת וכישלון חרוץ
 

jellybelly1

New member
די טבעי

שאחרי תקופה שאת מונעת מעצמך את המאכלים האלה ומתאווה אליהם אז ברגע שיישבר הרסן את תאכלי דווקא מהם והרבה. זה מוכר לי מעצמי מתקופות בהיסטוריה שלי. עליתי במשקל ואחר כך נרגעתי והתאזנתי. ההתפרקות הזאת על מאכלים משמינים לא נמשכת לנצח. אחר כך חוזרת השליטה ותחושת השובע. תהיי סבלנית ואל תכעסי ותשפטי את עצמך קשה מדי.
 

קולדון

New member
תנסי לחשוב..

ממה זה בעצם מגן עלייך?

נראה שאת מרכזת את כל החרדות של העולם שלך בחרדה אחת עיקרית מהמשקל..
אם תוציאי לרגע את המשקל מהמשוואה, מה באמת מטריד אותך ומחרפן?
 

ל3

New member
מה באמת מטריד אותי?

כנראה שהחיים עצמם. אני מדברת על זה הרבה עם המטפלת והפסיכאטרית לאחרונה- אני מרגישה שהחיים גדולים עלי ואני לא מתאימה להם. וזה מגוחך כי מצד אחד אני עושה הכל בכדי לזוז בקצב שהחיים האלה מכתיבים- תואר, חתונה, קניית בית, ילד, ועכשו אולי לימודים אולי עבודה במקצוע שלי לכן לא ברור לי בעצמי אם אני כל כך מתבעבת את החיים האלה אז איך אני חייה אותם בצורה שאני חייה אותם. כנראה שבתוך תוכי הכל נראה לי מזוייף ומיותר. לא מתאים לי המירוץ הזה בחיים אחרי מה בעצם? הרי בסוף כולנו מתים. ההפרעה נותנת לי מחשבתית להתעסק רק איתה כי כבר עייפתי מכל המחשבות הפילוסופיות על מהות החיים לאן... ההפרעה מאפשרת לי התעסקות אך ורק בה ( לפחות מחשבתית) והתעסקות במוות שמאוד מרגיע ומנחם אותי. לא יודעת אם כתבתי ברור אבל בלי ההפרעה משהו בי ריק משהו בי עצוב נורא בלעדייה אני מרגישה שבאמת אין לי עיסוק אמיתי בחיים ואז החיים מפחידים בעוצמתם
 
נראה לי

שמה שאת מתארת זה בעצם דיכאון... לא לרצות לחיות, להרגיש שהכל מיותר.
ואולי העיסוק באוכל לכאן או לכאן זה ניסיון לברוח מלהרגיש את העצב הגדול הזה?
 
למעלה