בעיקר אנשים חזקים זקוקים לכתף...
אני כמעט מוצאת את עצמי בין מילותייך הצרובות בכאב הבדידות, רק בהבדל קטן... לאחרונה למדתי להניח את ראשי על כתף טובה המוצעת.... כי עייף מידי, קשה מידי וסבוך מידי להלך בדרך ללא מנוח... על אף החשש הגדול גיליתי בזה נועם והקלה במידה.... אין בזה בכדי לבטל את הלבד והקושי שלמולו את עומדת, אך מעט רגעי נחת מעת לעת לא יזיקו... גם תופתעי לגלות עד כמה הם מחזקים. הנה שיר אשר מבטא יותר מכל את שבירותם של החיים ושל בני האדם.... גם הצוקים שבינינו... גאווה (אפילו סלעים נשברים) / דליה רביקוביץ אפילו סלעים נשברים, אני אומרת לך, ולא מחמת זקנה. שנים רבות הם שוכבים על גבם בחם ובקור, שנים כה רבות, כמעט נוצר רושם של שלוה. אין הם זזים ממקומם וכך נסתרים הבקיעים. מעין גאווה. שנים רבות עוברות עליהם בציפיה. מי שעתיד לשבר אותם עדיין לא בא. ואז האזוב משגשג, האצות נרגשות, והים מגיח וחוזר, ודומה, הם ללא תנועה. עד שיבוא כלב ים קטן להתחכך על הסלעים יבוא וילך. ופתאום האבן פצועה. אמרתי לך, כשסלעים נשברים זה קורה בהפתעה. ומה גם אנשים. חיבוק גדול ומעודד שלוח אלייך ממני