כל כך מבואסת...
אני במצב רוח ממש רע, ואני חייבת לשתף... קודם כל- קצת רקע לבעיה: השתתפתי לאחרונה בתחרות נואמים צעירים של ארגון בשם "רוטרי". בתחרות האחרונה (חצי הגמר) בה הייתי, לא הצליחו לבחור ביני לבין עוד מתמודדת (ערביה שדיברה על רצח נשים על רקע כבוד המשפחה). לכן החליטו ששתינו נזכה במקום הראשון ושתינו נעלה לגמר ביום שישי הקרוב. זה היה לפני שלושה שבועות בערך. היום קיבלתי שיחת טלפון בה אמרו לי שזה היה בניגוד לתקנון לבחור 2 זוכות בתחרות האזורית ורק אחת מאיתנו יכולה לעלות לגמר. באופן מפתיע ביותר- הם בחרו במתמודדת השנייה. המורה שלי, שדיברה עם הרבה חברים מהארגון, אמרה שהם בעצמם הודו שבחרו בה בגלל המוצא שלה. אז שמעתי המון שטויות על כמה ששתינו היינו טובות, וכמה שזו פשלה ושזה באשמתם והם ממש מצטערים. הם רק מעבירים את האשמה מאחד לשני ואף אחד לא מוכן להודות שהוא החליט על השטות הזאת. כל זה אומר שאחרי כל האימונים וכל הזמן והלחץ שהושקעו בתחרות הזאת, אחרי שכל העולם בערך טרח לאחל לי בהצלחה ולברך ולשמוח ולהתעניין, אחרי כל זה- אין תחרות. כל כך רציתי. כל כך השקעתי. כל כך שמחתי. אני יודעת שזו רק תחרות, אבל זה באמת היה משמעותי עבורי. סוף סוף להוכיח לעצמי שאני שווה משהו. הוכחה אמיתית, שכתובה על נייר. וככה, כמו כלום- הם לקחו את זה ממני. ולא יעזור שכולם יגידו ש"בשבילם אני תמיד במקום הראשון". זה באמת נחמד ואני מעריכה את זה, אבל רציתי את התחרות המזדיינת הזאת!!! ואחרי הרבה זמן של מצב רוח ממש רע, ממש ציפיתי לסופ"ש הזה. סוף סוף קצת שמחה. ובכזאת קלות זה נעלם. הם אמרו ש"הסבל המקומי" שהם גורמים לי, אומנם קשה אבל פחות משמעותי מהבעיות שייגרמו אם הם יעלו 2 מתמודדות מאותו איזור. בא לי להראות להם ש"הסבל המקומי" הזה, הוא לא סתם. הם משחקים פה בחיים שלי. אני לא רוצה לעשות משהו טיפשי, אבל אני כל כך נסערת עכשיו... ואני כל כך כועסת וכל כך מאוכזבת וכל כך מבואסת. שפשוט בא לי להעלם. אני פשוט לא מאמינה שהם יכולים לעשות את זה. אני כבר לא רואה את המקלדת דרך הדמעות. אז די לעכשיו.
אני במצב רוח ממש רע, ואני חייבת לשתף... קודם כל- קצת רקע לבעיה: השתתפתי לאחרונה בתחרות נואמים צעירים של ארגון בשם "רוטרי". בתחרות האחרונה (חצי הגמר) בה הייתי, לא הצליחו לבחור ביני לבין עוד מתמודדת (ערביה שדיברה על רצח נשים על רקע כבוד המשפחה). לכן החליטו ששתינו נזכה במקום הראשון ושתינו נעלה לגמר ביום שישי הקרוב. זה היה לפני שלושה שבועות בערך. היום קיבלתי שיחת טלפון בה אמרו לי שזה היה בניגוד לתקנון לבחור 2 זוכות בתחרות האזורית ורק אחת מאיתנו יכולה לעלות לגמר. באופן מפתיע ביותר- הם בחרו במתמודדת השנייה. המורה שלי, שדיברה עם הרבה חברים מהארגון, אמרה שהם בעצמם הודו שבחרו בה בגלל המוצא שלה. אז שמעתי המון שטויות על כמה ששתינו היינו טובות, וכמה שזו פשלה ושזה באשמתם והם ממש מצטערים. הם רק מעבירים את האשמה מאחד לשני ואף אחד לא מוכן להודות שהוא החליט על השטות הזאת. כל זה אומר שאחרי כל האימונים וכל הזמן והלחץ שהושקעו בתחרות הזאת, אחרי שכל העולם בערך טרח לאחל לי בהצלחה ולברך ולשמוח ולהתעניין, אחרי כל זה- אין תחרות. כל כך רציתי. כל כך השקעתי. כל כך שמחתי. אני יודעת שזו רק תחרות, אבל זה באמת היה משמעותי עבורי. סוף סוף להוכיח לעצמי שאני שווה משהו. הוכחה אמיתית, שכתובה על נייר. וככה, כמו כלום- הם לקחו את זה ממני. ולא יעזור שכולם יגידו ש"בשבילם אני תמיד במקום הראשון". זה באמת נחמד ואני מעריכה את זה, אבל רציתי את התחרות המזדיינת הזאת!!! ואחרי הרבה זמן של מצב רוח ממש רע, ממש ציפיתי לסופ"ש הזה. סוף סוף קצת שמחה. ובכזאת קלות זה נעלם. הם אמרו ש"הסבל המקומי" שהם גורמים לי, אומנם קשה אבל פחות משמעותי מהבעיות שייגרמו אם הם יעלו 2 מתמודדות מאותו איזור. בא לי להראות להם ש"הסבל המקומי" הזה, הוא לא סתם. הם משחקים פה בחיים שלי. אני לא רוצה לעשות משהו טיפשי, אבל אני כל כך נסערת עכשיו... ואני כל כך כועסת וכל כך מאוכזבת וכל כך מבואסת. שפשוט בא לי להעלם. אני פשוט לא מאמינה שהם יכולים לעשות את זה. אני כבר לא רואה את המקלדת דרך הדמעות. אז די לעכשיו.
