כל כך לא טוב לי..

[hory0]

כל כך לא טוב לי..

עמוק עמוק בפנים. ואין סיבה. ואין מילים. ורק כאב אחד גדול שהתיישב בחזה ולא מרפה. וחונק. וצובט. והורג. לאט, לאט. אבל בדרך הנכונה. והדמעות שלא חודלות ורק מכבידות יותר.

ולא יודעת למה אני כותבת..וקשה לי ככ עם הכל, ועם זה שכותבת פה עכשיו. ככה.
ואין לי מילים לעצמי ואין לי מילים לאף אחד אחר.וסליחה.

 

[אלומת האור]

על מה סליחה?

 

[hory0]

תודה...

 

[כמהאפשר]

אוהבת

אוהבכל כך..

 

[hory0]

תודה..

את מהממת..

 

[פרפר בתוך אגרוף]

אל תתנצלי,

אני שמחה שאת כותבת.

את לא צריכה למצוא מה הסיבה לכאב, כדי שיהיה לגיטימי לדבר עליו ולכאוב אותו.
את יכולה לכתוב כאן גם בלי לדעת את הסיבה,
ונהיה איתך.

ככה.

 

[hory0]

תודה לך ככ..

על החיבוק ועל הלגיטימיות שאת מעניקה לכאב.. זה יקר לי.

 

[שישמים אחרים]

(כבר אמרו לך

שבלי סליחה, אז אני מוותרת לך על ההקדמה הנחוצה הזאת, טוב?)

אני מוצאת שלפעמים, עצם ההסבר של *איך* אני מרגישה עוזר, גם כשאני מתקשה להגדיר *למה*. אני מקווה שזה המקרה גם אצלך.
איך את מרגישה היום? כבר יש לך יותר מילים?

חושבת עלייך.

 

[hory0]

תודה לך ככ..

שאכפת לך ועל המחשבה..זה ככ יקר לליבי. באמת.

כרגע לא מסוגלת לכלום.

 

[כמהאפשר]

יקרה שלי,

יקרה שלי, יפה שלי
כמה מילים יכולות לתאר, כיצד אפשר להביע את אשר אני מרגישה?


ילדה יקרה ויפה כל כך.
הלוואי והייתי יודעת לומר מילים שהיו מקילות עלייך ולו במעט.
מנסה למצוא את המילים, את הנחמה- וכל מה שמוצאת הוא הרצון שתראי את עצמך כמו שאנחנו רואים אותך.
הנפש המתהפכת לנוכח הייסורים שלך.

הקבלה, ההבנה, האהבה שיש לך תמיד בנמצא. החום שבך, הטוב שבך כלפי אחרים-
אל מול ההיפך הגמור שלך כלפי עצמך..

ואני לא יודעת מה לעשות ואיך לעשות שיהיה אחרת. איך להקל.
איך לעשות שיהיה לך טוב יותר.
או למה את מרגישה ככה.



ואת כל כך מדהימה- ואיך את לא רואה את זה.

 

[hory0]

(לא מוצאת מילים..)

קוראת אותך ובוכה, לא יודעת מאיפה את מוצאת את המילים היפות האלו ביחס..אלי? מרגישה שאני לא שווה טיפה מזה. לא ראויה. ולא יודעת על מי את מדברת. (אם היית יודעת כמה מילים רעות כלפיי עצמי אני משתוקקת לבטא כאן..ושותקת)

מרגישה את הכוונה הטובה שבליבך וזה יקר לי יותר מכל המילים והנחמות שבעולם.
תודה לך, נשמה מופלאה שאת. ריגשת אותי ונגעת עמוק בפנים.

תודה שאת, את.

 

[אלומת האור]

מה יהיה, תגידי לי?

מה יהיה אתנו? את כותבת לי מילים נפלאות ואני לא מאמינה בהן בכלל, את כותבת לאחרות מילים נפלאות והן לא מאמינות, אני כותבת לך מילים יפות ואת לא מאמינה, אחרות כותבות לך מילים יפות ואת לא מאמינה, מה יהיה? מתי נאמין כבר? [קצת מזכיר לי את הספר 'משאלה אחת ימינה' של אשכול נבו הקסום]. המון טוב לך יקירה, כי מגיע לך [ובבקשה אל תתווכחי, אין לי כוח לוויכוחים].

חוץ מזה שאת יפהפיה עדינה ומקסימה.
שקט!

 

[כמהאפשר]

מהלב.

מהלב, אהובה.
מהלב.


ולא פרשתי.


אני כאן.


קצת קותקת.
קצת שקטה.


אבל כאן. איתך.



מחבקת,
אוהבת.
באמת, מעומק הלב,
איתך.

 

[netushit]

מקסימונת אחת...

לא תמיד צריכה להיות סיבה... מאוד מבינה אל כאבך, וצובט לי שכואב לך ככה, גם אם הכל נראה מבחוץ רגוע... יש בנו סערות פנימיות שיכולות להכאיב, הרגישות העצומה שלך בולטת לי בעיניים בכתיבה שלך....
הלוואי, הלוואי שיכלתי לשלוף אותך מהכאב, אפילו שיכאב קצת פחות.
דמעות זה טוב, זו דרך מצויינת להוציא (הלוואי שאני הייתי בוכה יותר)

והכי נורא, שאת מתנצלת כי- סליחה על מה?!?! כל כך מגיע לך לכתוב פה להביע, לפרוק, וכל כך טוב שעשית את זה, בשבילך בעיקר!

אולי עכשיו את יותר יודעת לזהות את מקור הכאב?
אולי תשתפי?

אני פה, קוראת... ובשבילך

 

[hory0]

את יקרה כל כך, כל כך...

ואני מעריכה מאוד את התגובה שלך, את המחשבה, כל מילה ומילה..שמצאת בך כוחות ורצון להגיב לי כשלך ככ קשה וכואב ובלתי נסבל מבפנים.. את מדהימה ומופלאה..נותרתי חסרת מילים.

מקווה שנדע יחד ימים טובים, קלים ונעימים יותר..כמה שיותר טובים וכמה שיותר בקרוב. אל תוותרי יקרה..

איתך ובשבילך אהובה שלי..תמיד.