ברקודה 1000
New member
כל כך כואב
כתבתי לכם כאן לא מזמן על עצמי ועל כוונתי להתגרש מאישתי בגלל אותן נסיבות מצערות של בגידה שאלתי על משמורת משותפת על ילדותי,ועל אפשרות לצורך בדיקת מסוגלות הורית כלפי אישתי. מי כמוני מכיר אותה יותר טוב . היום לדעתי אני כבר לא יודע אם זה היה נכון לעשות כך אני לא יודע אם הצעד שבו התחלתי היה הכרחי. אולי לא סיפרתי לכם שאישתי היא אישה דיכאונית ומטופלת בתרופות ולמרות הכל היו חששותי גדולים לגבי משמורת ,והסדרי הראיה של הבנות. בבכי אני אומר לכם שהיום קיבלנו אני ובנותי וכל המשפחה את המכה הגדולה ביותר שאפשר. אישתי כרגע שוכבת מחוסרת הכרה במחלקה לטיפול נימרץ ומונשמת לאחר שניסתה לשים כץ לחייה על ידי בליעת למעלה מממאה כדורים מכל הסוגים אשר מצאה בבית וכולנו מתפללים שהיא תצא מזה בשלום. זה היה פשוט נורא למצוא אותה ככה בבית על המיטה שוכבת עם עיניים פתוחות ומסביבה מלא טבליות כדורים ריקות ובלי אפשרות להעיר אותה היה קורע לב לשמוע את הבכי של שבנות שחשבו באותו רגע שאמא שלהם מתה.אני ממש מרחם עליהן הן סך הכל ילדות כל כך קטנות 8 ו 10 . מכאן היו חששותי כו רבות היתה לי ההרגשה הפנימית בלב ישקרה משהו ,וכל זאת גם לאחר שהסכמנו אני ואישתי שנלך למגשר ביחד ונסיים את הקשר ביננו בצורה הכי יפה שאפשר. אני מצידי חושב שהייתי די הוגן וישר כלפיה ,וכך החלטתי שיהיה עד הסוף. אני עדיין גר איתה בבית ,מפרנס אותה ואת הבנות ועוזר כמה שאפשר במטלות הבית.כך גם הייתה המלצתה של העו"ד שלי שכל עוד אין אלימות מצד אחד מבני הזוג אין שום סיבה שאחד יעזוב את הבית. אני יודע שהיום כללי המשחק השתנו.אני לא יודע אם זה פייר עכשו לבוא ולומר לה בתקווה שהיא צא מזה בשלום "מותק כרגע הפסדת את הילדות" כי עכשו אני יותר מבטוח שזה יביא אותנו לסיום טראגי.ואת זה אני לא צריך על המצפון שלי לכל החיים. עכשו אני כבר לא יודע אם אני צריך את כל הגירושים האלה בכלל . יכול להיות שאני צריך להקפיא את כל העניין ולנסות לשקם אותה ואת המשפחה. אני יודע שעכשו יצפה לה טיפול פסיכיטרי מאוד ארוך שיהיה לה קשה לעבור אותו יחד עם גירושים מהצד. עד עכשו ביתי לא מצליחה להרדם מרוב דאגות לאמא.והשעה 4:30 לפנות בוקר. בבקשה יעצו לי מה לעשות. לילה טוב.
כתבתי לכם כאן לא מזמן על עצמי ועל כוונתי להתגרש מאישתי בגלל אותן נסיבות מצערות של בגידה שאלתי על משמורת משותפת על ילדותי,ועל אפשרות לצורך בדיקת מסוגלות הורית כלפי אישתי. מי כמוני מכיר אותה יותר טוב . היום לדעתי אני כבר לא יודע אם זה היה נכון לעשות כך אני לא יודע אם הצעד שבו התחלתי היה הכרחי. אולי לא סיפרתי לכם שאישתי היא אישה דיכאונית ומטופלת בתרופות ולמרות הכל היו חששותי גדולים לגבי משמורת ,והסדרי הראיה של הבנות. בבכי אני אומר לכם שהיום קיבלנו אני ובנותי וכל המשפחה את המכה הגדולה ביותר שאפשר. אישתי כרגע שוכבת מחוסרת הכרה במחלקה לטיפול נימרץ ומונשמת לאחר שניסתה לשים כץ לחייה על ידי בליעת למעלה מממאה כדורים מכל הסוגים אשר מצאה בבית וכולנו מתפללים שהיא תצא מזה בשלום. זה היה פשוט נורא למצוא אותה ככה בבית על המיטה שוכבת עם עיניים פתוחות ומסביבה מלא טבליות כדורים ריקות ובלי אפשרות להעיר אותה היה קורע לב לשמוע את הבכי של שבנות שחשבו באותו רגע שאמא שלהם מתה.אני ממש מרחם עליהן הן סך הכל ילדות כל כך קטנות 8 ו 10 . מכאן היו חששותי כו רבות היתה לי ההרגשה הפנימית בלב ישקרה משהו ,וכל זאת גם לאחר שהסכמנו אני ואישתי שנלך למגשר ביחד ונסיים את הקשר ביננו בצורה הכי יפה שאפשר. אני מצידי חושב שהייתי די הוגן וישר כלפיה ,וכך החלטתי שיהיה עד הסוף. אני עדיין גר איתה בבית ,מפרנס אותה ואת הבנות ועוזר כמה שאפשר במטלות הבית.כך גם הייתה המלצתה של העו"ד שלי שכל עוד אין אלימות מצד אחד מבני הזוג אין שום סיבה שאחד יעזוב את הבית. אני יודע שהיום כללי המשחק השתנו.אני לא יודע אם זה פייר עכשו לבוא ולומר לה בתקווה שהיא צא מזה בשלום "מותק כרגע הפסדת את הילדות" כי עכשו אני יותר מבטוח שזה יביא אותנו לסיום טראגי.ואת זה אני לא צריך על המצפון שלי לכל החיים. עכשו אני כבר לא יודע אם אני צריך את כל הגירושים האלה בכלל . יכול להיות שאני צריך להקפיא את כל העניין ולנסות לשקם אותה ואת המשפחה. אני יודע שעכשו יצפה לה טיפול פסיכיטרי מאוד ארוך שיהיה לה קשה לעבור אותו יחד עם גירושים מהצד. עד עכשו ביתי לא מצליחה להרדם מרוב דאגות לאמא.והשעה 4:30 לפנות בוקר. בבקשה יעצו לי מה לעשות. לילה טוב.