כל הפחדים כולם

gudaiva

New member
כל הפחדים כולם

עכשיו כשפתאום ההריון ממש עומד בפתח, ונניח עוד שנה בערך יהיה לי ילד (אמן ואמן), צצים להם המון פחדים שמלווים אותי כמוצל לאורך כל היום. אני לומדת עכשיו לתואר שני, ודי קשה לנו לגמור תחודש, אז אני שואלת את עצמי איך אני אצליח לגדל ילד, לקנות לו את כל מה שהוא צריך, לממן פעוטון / מטפלת וכו... אח"כ חשבתי על בית. אין לנו כמעט חסכונות, ולהורים שלנו אין כלום כי הם קיבוצניקים, (ושוב - אנחנו לא מצליחים לחסוך) אז איך אפשר לגדל ככה ילדים? ומצד שני יש אנשים פחות מוכשרים מאיתנו, שמשתכרים פחות, ובכל זאת יש להם ילדים - איך? ספרו איך אצלכם, אולי צרת רבים תביא חצי נחמה.
 
מסתדרים

אני לא אגיד לך שלא קשה. אני מובטלת, בעלי עובד ולומד לתואר שני, יש לנו משכנתא מכובדת... אנחנו במינוס היסטרי.... אבל מוצאים פתרונות יצירתיים לכסף. ומספיק לי מבט אחד כרגע באופק שישנה כאן לידי- ואני יכולה להבטיח לך שזה שווה הכל הכל הכל.
 

מעיןבר

New member
כולנו מפחדות/מפחדים

זה חלק מהתהליך, הלחצים הכלכליים ממש לא נעימים אבל כשזה ילד ראשון עוד לא ראיתי מישהי שזה מנע ממנה להביא אותו לעולם (בילדים הבאים זה כבר הופך ליותר בעייתי אצל חלקנו). גם לנו קשה - אני סטודנטית לתואר שני (שמקבלת משכורת מינימום של עוזרת הוראה) והבעל בתהליכי הקמה של עסק שבעיקר "שואב" את הכסף ולא כל כך מכניס, אבל נעזרים בהורים כמה שאפשר ומקווים לטוב, בשביל זה אנחנו צעירים ואופטימיים...
 

ana11

New member
קראת את מחשבותיי

מצבי דומה מאד רק שאנחנו כבר עם בית ומשכנתא ענקית, אבל הפחדים כל כך רבים שאי אפשר להתחיל לתאר... וכולם אומרים שמסתדרים ויהיה בסדר, אבל קשה למצוא את האומץ הדרוש כדי להאמין שבאמת בסוף יהיה בסדר וכל ילד מביא איתו את הברכה שלו (זה מה שאומרים לי כל הזמן...) כל שנה שחולפת אנחנו מקווים שהמצב קצת ישתפר - עבודה קבועה, משכורת טובה, לימודים לקראת סיום וכו'. איכשהו נראה שיש כל כך הרבה דברים שצריך לארגן קודם, השאלה האמיתית היא מתי שמים לזה סוף ומחליטים שלא משנה מה - ילד זה הדבר הכי חשוב כרגע ונתמודד עם מה שיהיה (בתקוה שיהיה טוב)


גם אני אפגוש את החברים שלי מפורום לקראת הריון במסיבת העצמאות של תפוז אנשים!
 

mishi1

New member
../images/Emo80.gifפחד טיבעי של כל זוג צעיר

היי לך גם אנחנו זוג סטודנטים
תפרנים שלא רואים עתיד ממשי באופק בשל המיתון הקיים פה בארצינו הנחמדת... אבל...ילדים
זה שמחה, לא? ומסתדרים. לומדים להצטמצם ועורכים מחדש את סידורי העדיפות. אני מאמינה שתמיד ההורים יכולים לעזור קצת. כשההורים לוחצים שהם רוצים לראות נכדים, אנחנו רומזים להם על הפחד שלנו...סתם שיהיה להם במודעות שבבוא היום (שיבוא כבר...) נזדקק לסיוע כלכלי והומניטרי הם כבר יהיו עם פנקס צ'קים מוכן... ועוד משהו שתמיד אני אומרת לעצמינו. נתחיל מאחד...לראות שאנחנו יכולים. לפי הפורום פה אפשר להבין שלא תמיד כ"כ פשוט להכנס להריון. אז קודם שנצליח אח"כ נדאג לשאר... לא?
 
אותן חששות אבל אופטימית, כי

עם ילדה אחת בבית, בת שנתיים וקצת, ועם רצון לעוד היריון וכמוכן עוד חודש פה לפחות, אני חושבת שלמרות מה שחושבים, ילדים, לפחות בהתחלה לא חייבים להיות עסק כל כך יקר. זה מתחיל מזה שאת רוב הציוד לתינוק בדרך כלל אפשר לקבל מחברים, קרובים, דברים משומשים ולא חייבים חדר חדש על כל הציוד. וחוץ מזה, בעיקר למובטלות, עצם ההישארות בבית עם הילדים חוסכת כמה חודשים של תשלום למטפלת. גנים אפשר למצוא לא יקרים וטובים - וחיתולים אפשר זולים לא חייבים את הכי יקרים - וזה לא פחות טוב. אני באמת מאמינה שאפשר להסתדר למרות שגם לי יש חששות מזה שגם אנחנו בצרות כלכליות ואיך נביא עוד ילד ככה? ובאמת ככל שהילדים גדלים גדלות ההוצאות אבל הכי חשוב זה להיות אופטימיים ולחשוב שאולי בשנה הבאה נרוויח יותר טוב, נמצא עבודה, ויהיה בסדר. יום טוב לכולן.


גם אני אפגוש את החברים שלי מפורום לקראת הריון במסיבת העצמאות של תפוז אנשים!
 

ro1ro1

New member
חכו..עוד לא שמעתם את הסיפור שלי...

גם אנחנו התחלנו השבוע "לעבוד" וההחלטה היתה לא קלה... בן זוגי הוא גרוש שמשלם יופי של מזונות,עבודה מסודרת אין לו ממש. לי יש משכורת לא רעה עם משכנתא. פחד של ממש , אבל לא התאים לי לחכות יותר ,,מפאת הגיל.(35). וגם אני רוצה לחשוב שנסתדר,אבל מאוד מפוחדת,ומצד שני לא מוכנה לוותר על זה. מקווה שלכולנו יהיה קל .
 
למעלה