ק ו ס מ ו ל י נ ו
New member
כל הכבוד
על הסדר החדש במאמרים
לכבוד זה אני תורם שיר קצרצֵר... מדמיין בעיניים עצומות, ושפתיים חשוקות, הוא מדמיין את העולם. כורח ההווה ידחה למחר, כי הכל מתעורר כשהוא נם. הגיע הזמן לעשות, הוא יודע, אך הוא – יש לו עוד זמן. פתאום הוא כלוא, נהיה מאוחר, פספס את שעתו, מה יאמר? אמן תכנונים, לפרטי הפרטים, כבר ארג את חייו לשעות וימים. ברור לגמרי, אלו רק אשליות, אך הוא בשלו, חי בתוך השמיכות. מגיע הרגע, נדרש מעשה, יהיו עוד רבים, הוא עוד קצת יחכה. אם לא יחזה בסופו של הקץ, לא ייעור משנתו, חלומו רק חפץ. תכונה זו היא נגע, הופך הוא אדיש, חייו בין דמיון למציאות, הוא מרגיש. תחרב כל חלקה של רצון להגשים, יפנה לעצלות, ימצא תירוצים. חלומות יוגשמו אם ישמע לעצמו, אך עד אז רק בליל ימצא חלומו. רוצה לעשות, לשנות, ולחיות, אך הנגע איתן, וידיו חזקות. כמו גור חתולים, שנולד זה עתה, עיניו עצומות, מתהלך בעולם. הוא רוצה להתחיל לדבר בהווה, כשכוחו במותניו, וזמנו עוד לא תם. מלחמות שרצות בראשו לא מכבר, יביאו אותו אל מעוז תחינותיו. הדמיון כבר אינו כה מושך ומושלם, הוא רוצה מציאות, הרגעים שעכשיו.
על הסדר החדש במאמרים