לדניאלה
את פשוט מדהימה בפירגונך ותודה. הפצתי באהבה את הקישור לפורום כפי שביקשת. ענית לי ממש בזמן אמת... הפורום מאד מעניין ובטוחני שאסיים את הבחינות אכתוב יותר. בינתיים, "על רגל אחת" אני יכולה לספר שאני לקויית שמיעה הנשואה לאדם שומע וילדיי שומעים אך אני מתנהגת כ"שומעת" לכל דבר עד כדי כך שכשאני מבקשת ממשפחתח שיתחשבו בי, כלומר יתקרבו אלי כשמדברים עימי או ינמיכו את מוזיקת הטראנס בבית וכו', אז לא תמיד יש תובנה לכיוון שלי... אך אני מבינה שמרוב ששנים רבות לא קיבלתי את עצמי כלקויית שמיעה, כיום לא ברור למשפחתי מה השתנה בי. שהרי שנים "ויתרתי" והיום אני מבקשת התחשבות. סיפור דומה יכולה אני לשתף בנוגע להורי, שגידלו אותי אך הכחישו במידה מסויימת את הלקות שלי, וכשאני נמצאת אצלם ומבקשת להנמיך את הטלוויזיה (מכשיר השמיעה מגביר את הרעשים הסביבתיים וזה מציק עד כדי כאב באוזן) אני נתקלת בליגלוג מצד אבא. עד לפני כמה חודשים הייתי בוכה בתוכי, וכעת, כש"הפסקתי להתבייש" ביקשתי מאבא שינמיך את הטלוויזיה- הוא ענה לי "זה לא בית שלך, את יכולה ללכת לחדר אחר אם זה מפריע לך" (ולהבהרה: הוא צפה לבד בסרט באנגלית והוא איננו דובר השפה כלל, ממילא הוא קורא את הכתוביות). ובכן בפעם הזו אמרתי לאחים שלי ולגיסים: "בואו כולנו לחדר", ואז אבא הבין שהוא יישאר לבדו בסלון והנמיך את הטלויזיה (ותבינו- גם אצלו יש ירידה בשמיעה... עקב הגיל והוא מכחיש זאת אפילו שגדל עם בת לקויית-שמיעה). אגב, הלוואי שהיה קורא את השיתוף שלי, אולי זה היה עוזר לו לקבל את עצמו כפי שהוא. שבת שלום, סמדר
