כל הזין המזדיין

[nati012]

כל הזין המזדיין

אין לי כוח ללילות האלה, ויניב לא פה בשביל להעביר לי אותם, ועוד שניה גם ייגמרו לי הבגרויות ולא יהיה לי מה לעשות בלילות (דנטל, אני לא רווקה תל אביבית הוללת שכל לילה יכולה למצוא מישהו אחר. את המבחר המצומצם של ירושלים כבר מיציתי). ס'אמק. מישהו פה? <שיכורע>

 

[דנטל]

../images/Emo6.gif זה לא כל לילה

וגם לא כל פעם צריך מישהו אחר. אם הוא טוב לי - מוזמן לבוא שוב. אני עדיין פה כי היה לי ג'וק ענק בחדר השינה ואמא שלי באה אלי בשביל להרוג אותו ולזרוק, אבל אני פוחדת ללכת למיטה כי אני פובית מג'וקים וזה לא דבר פשוט בשבילי ללכת לחדר שהוא היה שם ואולי יש שם עוד. לפי הציוצים של הציפורים אני מנחשת שכבר יש אור בחוץ מה שיקל עלי את המעבר לחדר כי זה מוריד את הסבירות לג'וקים, למרות שלא מוריד אותה לאפס, לצערי. מתה כבר ללכת לשם. היה לי יום הורג. אגב, אם כבר מדברים על גברים שמעבירים לנו את הלילה, אני חייבת לציין שהגבר האחרון שהכרתי בתפוז מאוד לא טוב לי מהבחינה של הלילות כי הוא חיית לילה, מה שמשאיר את שנינו ערים עוד יותר מהרגיל כשאנחנו ביחד. את הלילות האלה את יכולה להעביר בקריאה של המאמרים שיש פה בקישורים ובחיפוש אחר מאמרים אחרים בנושא (או על כל נושא שבעולם, כמובן) באינטרנט, ולא לשכוח את מלאן המשחקים שיש פה בקישורים. ואיפה היניב הזה? טוב, אני אלך לחדר ונראה לי שפשוט אקח את החתולים איתי, כך שאם יהיה שם משהו הם כבר יטפלו בו. צריכה לקום ב- 10:30 לעבודה. לילה טוב

 

[nati012]

נסע להתעסק עם האמריקקית :/

ונראה לי שחרשתי את המאמרים.. הו וול, תודה על האמפתיה. היה לי חתול שהיה אוכל את הג'וקים שלנו. היה. תיזהרי. יום נעים

 

[דנטל]

יש לי שני חתולים

והם לא אוכלים אותם, אלא משחקים איתם עד שהם מתים ואז יש לי פה פגר שאני לא מסוגלת להתקרב אליו מרוב פחד ובאות הנמלים ולוקחות את החלקים העסיסיים ומשאירות לי כנפיים ורגליים וכשמגיע לפה איזה גבר אני הופכת לאשה הקטנה והאומללה (שזה בדיוק מה שאני בנוכחות של ג'וק) והם מנקים. אגב, היה נורא בלילה. כל הזמן פחדתי שיש עוד ג'וק בחדר ובמיוחד שיש במיטה. שני החתולים היו איתי, אבל עדיין פחדתי והדלקתי את האור ופתחתי את התריסים (כי הרי כבר היה אור בחוץ) בשביל שאם אני אראה ג'וק אני אברח משם, ושכבתי במיטה בלי לזוז ופחדתי להתכסות בשמיכה שלא יהיה בה ג'וק ולא נסגרו לי העיניים מרוב פחד, עד שבסוף הצלחתי להרדם. וזה לא עבר - אני עדיין בהיסטריה וכל כתם על המדרכה ברחוב הבהיל אותי היום וכל דבר מקפיץ אותי ואני כל הזמן רואה מול העיניים את הג'וק של אתמול כשהוא היה על הקיר והייתי מתה מצמא, אבל הבקבוק של המים נמצא איפה שאמא שלי הרגה את הג'וק ואחרי זה פחדתי להתלבש שלא יהיו ג'וקים בבגדים. וכל הקטע שאתמול עוד חשבתי שאני דווקא בסדר כי כשראיתי אותו בהתחלה לא נעצרה לי הנשימה (שזה בדרך כלל מה שקורה לי וגם יורד לי הדם מהפרצוף ואני משתתקת) אז עוד האמנתי שאולי חל שיפור בפוביה, אבל היום אני יודעת שממש לא. ואת צריכה למצוא עוד מישהו חוץ מיניב.

 

[קונכיה סגולה]

וואי

יש לך באמת FULL BLOWN FOBIA !!!!!! תמיד היה לך את זה או שזה כתוצאה מאיזה אירוע טראומטי עם ג'וק? החתולים שלנו תמיד היו משתעשעים בדו'קים כך שמעולם לא היה לי חשש למרותש היה מזעזע לראות אותם מחזיקים את הגו'ק בפה ואת המחושים שלו זזרים לבם בתוך הפה, זה היה מחריד..אבל זה טבעי אני מניחה... לא אוהבת ג'וקים ובמיוחד לא עכבישים, הם באמת מגעילים .

 

[אריה1970]

../images/Emo12.gif../images/Emo9.gif../images/Emo140.gif

 

[קונכיה סגולה]

../images/Emo3.gif../images/Emo3.gif

 

[דנטל]

../images/Emo5.gif הרגת אותי עם התיאור הזה

וגם אני ראיתי בחיים שלי את החתולים שלי עם ג'וק בפה וזה מזעזע. לא תמיד היתה לי פוביה. פעם הייתי סתם פוחדת. כלומר, פוחדת בטירוף, אבל מסוגלת לדבר, לנשום, לזוז. הייתי מביאה את הצרחה של החיים ורצה הכי רחוק שאפשר. גם אז הייתי פוחדת לחזור לחדר שראיתי בו ג'וק, אבל זה עדיין לא היה זה. לא זכור לי ארוע טראומתי. זה פשוט נהיה ככה באיזה שלב שאין לי הסבר לו. הדבר היחיד אולי זה שכשהייתי עם החבר הראשון שלי וישנתי אצלו כמעט כל יום והיה בית דפוס בבנין הסמוך וכל יום היו נכנסים לשם כמה ג'וקים ענקיים וכשהייתי מתעוררת בלילה עם צורך עז להשתין לא הייתי יוצאת מהמיטה עד הבוקר וכל הזמן הזה לא הייתי יכולה לישון כי אני צריכה להשתין ורק לפעמים כשכבר הרגשתי שמתפוצצת לי השלפוחית הייתי מעירה את החבר שלי בשביל שיבדוק אם אין ג'וקים בדרך לשירותים. שתביני, יום אחד אני פותחת את הפח של מוצרי ההגיינה ועומד שם ג'וק חי. יום אחד אני מוציאה קערה ויש בתוכה ג'וק מת. יום אחד אני מזיזה את הארון של הטלויזיה ויש שם ג'וק מת. כל הזמן היו שם ג'וקים והם היו קופצים מהתריס של הסלון כשאנחנו היינו יושבים שם בלילה ורואים טלויזיה, וזו גם התקופה (טוב, זה היה ארבע שנים וחצי) שהפחד שלי הפך לפוביה, אז אני חושבת שזה הפך לפוביה בגלל ששם היה פול ג'וקים. הפרעות חרדה (לי יש "פוביה ספציפית")

 

[קונכיה סגולה]

זה נשמע מאוד הגיוני.

כלומר, העובדה שהיו מפגשים כל כך תכופים עם מוקד של חרדה הפך את זה לפוביה ממשית. אוף, זה נשמע נורא לגור במקום כזה~!

 

[דנטל]

זה היה נורא לגור שם

אבל זה הוא שגר שם ואני שרק ישנתי אצלו ותמיד יכולתי לבחור לא לבוא ובכל זאת בחרתי כן לבוא בשביל להיות איתו. היום אני מרגישה קצת מטומטמת שבאתי, אבל הייתי מאוהבת וכשמאוהבים רואים את הדברים אחרת. והיו מלא קטעים כאלה מחרידים עם ג'וקים ובכל זאת המשכתי לבוא. היתה פעם שיצאנו מפתח הבית והיה ג'וק מקדימה אז רציתי לחזור לתוך הבית וראיתי שגם שם יש ג'וק ובעצם הייתי תקועה באמצע בין שניהם ולא היה לי לאן לברוח (שזה הכי נורא) והתחלתי לבכות מההיסטריה והוא התחיל לצחוק. אם מישהי היתה מספרת לי את זה, הייתי אומרת לה להעיף אותו בשניה הזו כי הוא בכלל לא תומך בה, אבל זו הייתי אני בעצמי ורק התעצבנתי עליו והמשכנו הלאה ובתכלס הוא היה אחלה גבר וגם כאלה מפשלים לפעמים. והיתה פעם אחת שהיה לי סיוט בלילה (וזה דווקא כשישנתי אצלי בבית) שאני הולכת איתו ברחוב ויש מלא ג'וקים. אני מדברת על עשרות ככה שהמדרכה מפוצצת בג'וקים, אבל עדיין יש רווחים ביניהם. בקיצור, זה נראה לי בנחלת בנימין ואני עומדת באמצע והוא עמד במרחק כמה מטרים ממני בחיבוק ידיים ומחייך ואני מבקשת שהוא יהרוג אותם והוא עדיין עומד בחיבוק ידיים ומחייך. התקשרתי אליו כשהתעוררתי והייתי עצבנית עליו שהוא לא הרג אותם בחלום (נו, אני לא שפויה) והוא מה-זה נפגע שחלמתי שהוא לא עוזר לי. אשכרה נעלב עד עמקי נשמתו שחשבתי שהוא לא יעזור לי, אבל עובדה שאפילו אם הוא תמיד היה הורג אותם בשבילי, הוא עדיין צחק כשאני בכיתי וזה מעשה מאוד לא תומך. בכל מקרה, נדמה לי שהתקפת הבעת האחרונה שככה, כי אני כבר פחות מבוהלת. וזהו, הולכת לסגור את החלונות כי אני צריכה לצאת לאמא שלי ולא יודעת אם אחזור בזמן לסגור את החלונות לפני שהג'וקים מתחילים לצאת מהחורים שלהם בחצר. מתחילה להפנים שהתחילה העונה שלהם להטריד אותי והעונה שלי לחיות בבית לא מאוורר.