כל הבניין בוכה
ניסיתי, לא יכולה. לא מצליחה להמשיך הלאה כאילו כלום לא קרה. לא מצליחה להדחיק, להכניס פנימה, להתעלם ולעבור את היום כאילו כלום. גשם יורד ובוכה את מה שאני לא יכולה לבכות. חזק, ומהיר וכואב. כך גם היה המוות שלהם. כל הבניין בוכה. בניין משרדים יתום. יפה מבחוץ, כואב מבפנים. ניסיתי. לא מצליחה. ואיך בעצם אפשר להצליח!?, כל בן-אנוש כואב מוות של נשמות. כשאני מציצה מהחלון אני רואה שאפילו הפרחים במשרד למטה מרכינים ראשם. יפים ואדומים וכולם נבולים. כ``כ הרבה כאב, כ``כ הרבה שכול... לא שואלת יותר למה, לא רוצה לדעת. זנחתי את רוב עקרונותיי... מה עכשיו? רק לכאוב - כמו ששלמה ארצי אומר ``זה כואב, זה יכאב, אבל בסוף זה ישתחרר...`` ניסיתי. לא הצלחתי. הייתי אכזרית ביותר. ניסיתי לשים עוד עיתון ועוד נייר על השמות שלהם, על התמונות. העיקר לא לראות, לא לראות את זה יותר!!!!!!!!!! מצטערת, כך השארתי את העיתון במטבח. מצטערת, אצלי בבית, אתם, מכוסים. ניסיתי, לא הצלחתי לעבור את זה כאילו כלום. מצטערת. יהי זכרם ברוך.
ניסיתי, לא יכולה. לא מצליחה להמשיך הלאה כאילו כלום לא קרה. לא מצליחה להדחיק, להכניס פנימה, להתעלם ולעבור את היום כאילו כלום. גשם יורד ובוכה את מה שאני לא יכולה לבכות. חזק, ומהיר וכואב. כך גם היה המוות שלהם. כל הבניין בוכה. בניין משרדים יתום. יפה מבחוץ, כואב מבפנים. ניסיתי. לא מצליחה. ואיך בעצם אפשר להצליח!?, כל בן-אנוש כואב מוות של נשמות. כשאני מציצה מהחלון אני רואה שאפילו הפרחים במשרד למטה מרכינים ראשם. יפים ואדומים וכולם נבולים. כ``כ הרבה כאב, כ``כ הרבה שכול... לא שואלת יותר למה, לא רוצה לדעת. זנחתי את רוב עקרונותיי... מה עכשיו? רק לכאוב - כמו ששלמה ארצי אומר ``זה כואב, זה יכאב, אבל בסוף זה ישתחרר...`` ניסיתי. לא הצלחתי. הייתי אכזרית ביותר. ניסיתי לשים עוד עיתון ועוד נייר על השמות שלהם, על התמונות. העיקר לא לראות, לא לראות את זה יותר!!!!!!!!!! מצטערת, כך השארתי את העיתון במטבח. מצטערת, אצלי בבית, אתם, מכוסים. ניסיתי, לא הצלחתי לעבור את זה כאילו כלום. מצטערת. יהי זכרם ברוך.