כלפי יורש

כלפי יורש

אבי ירש ע"פ צוואת הוריו 1/18 ממגרש ריק והוא אחד מ 18 יורשים. הוריו נפטרו, הוגשה הצוואה וביהמ"ש נתן צו קיום לצוואה. בעקבות הצו קיום צוואה, התמנה מנהל עיזבון אך נתגלעו חילוקי דיעות בין היורשים על חלקיהם וזכויותיהם במגרש שירשו, ואחדים מבין היורשים אף העלו טענות כנגד תניות בצוואה שמנהל העיזבון דרש לבצען. עקב כך ועל אף רישום הצו קיום צוואה כהערת אזהרה בטאבו, אף אחד מהיורשים לא נרשם בטאבו והעיזבון טרם חולק. במסגרת דיון סביב הצוואה בביהמ"ש לענייני משפחה, אבא שלי כתב שהמורישים {הוריו שבשבילי הם סבא וסבתה שלי} תמיד היו אומרים לו בעל פה כי רצונם הוא שהמגרש יעבור מדור לדור. כמו כן אבא שלי כתב שסבא וסבתה שלי הוסיפו בעל פה בשכיב מרע, הוראת יורש אחר יורש. אבא שלי גם תמך את מה שכתב לצורך הדיון, בתצהיר כללי המאשר את העובדות לאשורן. טענה זו לא היתה נושא לדיון. אנחנו ילדיו היורשים הטבעיים שלו, מבקשים לדעת האם נוכל להשתמש במה שאבא שלנו כתב במקרה שבו אבא ילך לעולמו וישאיר צוואה שתדירנו ונאלץ לנסות לטעון שכבר הסבא והסבתה שלנו קבעו שאנחנו יורשים {בהוראת "יורש אחר יורש"} אף על פי שבצוואה עצמה לא כתוב יורש אחר יורש
האם הדברים שאבינו כתב לדיון, יכולים לסייע בידנו גם בלי התצהיר להוכיח "יורש אחר יורש" שקבעו הסבא והסבתה שלנו כלפי אבינו שכתב זאת
או שזה יכול לסייע בעיקר בגלל התצהיר הנ"ל
מה כוחו של תצהיר של היורש הראשון כלפי היורש השני במסגרת טענת יורש אחר יורש שמעלה היורש השני בצוואה שהמוריש לא הזכיר בצוואתו הכתובה "יורש אחר יורש"', אך היורש הראשון הצהיר כי הוא עד ["עד" מן המילה "עדות"] לשכיב מרע שבו קבע יורש אחר יורש
מה תוקפה של הטענה כלפי היורש הראשון
 
למעלה