כלכלה מקלקלת

greywolf

New member
כלכלה מקלקלת

כבר כמה חודשים מתנהל דיון ציבורי על תקציב המדינה. הדיון על התקציב דומה לדיון על ה"מצב הביטחוני". המומחים המדברים על התקציב או על המצב הביטחוני מדברים בעיקר, כמה ישראל, כמדינה לא יכולה לשנות את המצב. על רקע דיבורי ה"חוסר יכולת" בולט מאוד כיצד הפוליטיקאים משווקים את צעדים הננקטים כדי למנוע את קריסת המשק. הצעדים הכלכליים משווקים, לציבור, כצעדים שחייבים לעשות כדי למנוע שואה כלכלית. הפוליטיקאים, אנשי הארגונים החברתיים והעיתונאים שמבקרים את התקציב, מושתקים על ידי אנשי האוצר והממשלה, בטענה שהם פועלים מאינטרסים פוליטיים וסקטוריאליים. אבל העובדה שהמפלגות שכן הצליחו להשיג הטבות על רקע הקיצוצים הגדולים בתקציב הן מפלגות סקטוריאליות חזקות, במיוחד המפלגות הדתיות, מדגישה שגם האוצר מונע על ידי תפישה פוליטית מסוימת, המאפשרת מיקוח. פוליטיקה נראית היום, בעיקר, כתחרות על השגת תקציבים וחלוקתם. אבל פוליטיקה היא גם מאבק על העקרונות הכלליים שמארגנים את המשחק הפוליטי. במובן הזה התפישה של משרד האוצר ושל שתי המפלגות הגדולות בישראל בכל הנוגע לניהול תקציב המדינה היא פוליטית וסקטוריאלית לא פחות מזו של הארגונים החברתיים, המפגינים בכיכר המדינה כבר למעלה ממאה ימים. תקציב המדינה הוא אחד הכלים המרכזיים שיש למדינה כדי לקדם את יעדיה. לא משנה כמה ששר האוצר ופקידי האוצר יסבירו שהם מבצעים מדיניות, שתביא רווחה לשכבות החלשות , הם לא יוכלו להסתיר את העובדה שאלה צעדים של מדיניות כלכלית נאו- ליברלית. למדיניות כזו יש שני יסודות: מלחמה באינפלציה והפרטה. כדי למנוע אינפלציה יקצצו אנשי האוצר בהוצאות הממשלה, במיוחד בשירותים חברתיים. בשם ההפרטה יועברו שירותים חברתיים לאנשי עסקים פרטיים מתוך תפישה אידיאולוגית שהסקטור הפרטי תמיד יהיה יותר יעיל מהסקטור הציבורי. שני דוח"ות של מרכז אדוה: "שנה של פגיעות כלכליות בנשים" ו"מה לנשים ולתקציב המדינה", מראים עד כמה תפישה כלכלית "ממלכתית" ולא פוליטית כביכול זו מקדמת בעצם חזון חברתי מסוים. הדוח"ות בדקו את ההשפעות שיש לתקציב המדינה על תחום שבדרך כלל לא עוסקים בו בישראל. לא ביטחון או כלכלה אלא השפעות הקיצוצים בתקציב, מבחינת ההבדל שהוא יוצר בין גברים לנשים. בתקציב 2002 נקטה הממשלה בהתאם להשקפתה הנאו- ליברלית קיצוצים במה שמכונה "תשלומי ההעברה". זהו, כינוי תמים לרשת הביטחון האחרונה שיש לאזרחים- מערכת הקצבאות של המוסד לביטוח לאומי. רוב מי שנפגע מהקיצוצים הן נשים, בעיקר אמהות חד הוריות. הפגיעה, עפ"י דו"ח מרכז אדוה, "שנה של פגיעות כלכליות בנשים", נגרמה לא רק מהקטנת הקצבאות והחמרת התנאים להן. הממשלה פגעה גם בשירותים החברתיים שהיא מעניקה לאזרחים. זהו צעד שיכול להיראות כצעד כלכלי נייטרלי בתקופה של מחסור. אבל פגיעה בשירותים חברתיים כמעונות יום וטיפול בקשישים מעבירה את האחריות לטיפול, למשפחות ובעיקר לנשים. התפישה הכלכלית הנאו- ליברלית רואה את הטיפול בבית כתחליף, לחלק מהשירותים הניתנים על ידי המדינה, ומניחה שהאישה יכולה לספק שירותי טיפול לכל המשפחה בכמות בלתי מוגבלת. הבעיה היא שהטיפול שהנשים יידרשו להגבלת אפשרותן של נשים לעבוד מחוץ לביתן או לצאת ללימודים. בו בזמן שהממשלה מקצצת בשירותים שהיא נותנת לאזרחים היא מצהירה על מחויבותה לעודד יצירת מקומות עבודה. אבל הממשלה בעצמה הגבירה את המיתון והאבטלה, בכך שהקטינה את כוח האדם שהיא מעסיקה והקטינה את תמיכתה במוסדות ובגופים המעסיקים עובדים. מאחר וקרוב למחצית הנשים בשוק העבודה מועסקות בשירותים הציבוריים הנתמכים על ידי תקציב המדינה, עיקר הנפגעים מהצעד הזה הן שוב נשים. ייתכן שהצעדים שנוקטת הממשלה הם אכן הצעדים הנדרשים להצלת הכלכלה הישראלית, אך גם כך הם מקדמים בחסות אידיאולוגיה כלכלית ראיית עולם חברתית מסוימת, שמועצבת בעצם הימים הללו בחסות ה"ממלכתיות" ש"המצב דורש".
 

orlyt

New member
מילים כדורבנות

 

ענבל30

New member
קשה לי לדון בזה...

כי אני מסכימה עם כל מילה שכתבת, ומצד שני מתמלאת ייאוש עצום. אם בממשלה מחליטים על מדיניות שפוגעת בי, כחלק מהמגזר שנפגע, ואני לא רואה דרך לשנות את זה ונעשית פסימית כל פעם שהנושא עולה
מה כבר יש לי לומר?...
 
למעלה