כלוב של זהב
קודם כל סופ"ש רגוע ונעים לכולכם.
וזה מה שיש לי לספר לכם.
כפי שכבר ידוע לכולכם,עבדכם הנאמן משתייך למגזר הדתי..
אין לי מושג כמה הלא דתיים שבינינו(שזה בעצם רוב החברים כאן) מכירים את המגזר שלי,את סגנונו,ואת אורח חייו.
אבל אני די משוכנע,שלכל הפחות חלק מכם,היה מעונין להכיר יותר,להבין את הקטע,לקלוט את הרעיון.
ולמען האמת זה סיפור גדול ומורכב,מה גם שהמגזר הדתי מחולק ל1001 סוגים,יש חסידים וליטאים,ספרדים ואשכנזים,חרדים וחרד"לים.
ובכל אתד מהם יש תתי קבוצות, וחצרות, וזרמים,ולכל אחד המאפיינים והניאונסים שבהם הוא מובדל מחבירו.
ובקיצור,בלאגן.
אבל הנה לכל הפחות סיפור קטן מעולם השידוכים בציבור הדתי.
יש לי חבר רווק בן גילי,שאביו בעל מליונר לא קטן,אותו חבר מחפש להכיר את הבחורה שתתחתן איתו.
לא עם אבא שלו!!
אלא איתו!!
זכותו,לא???
ולאביו אין שום התנגדות לכך
רק שהוא האבא אומר:"אם אתה רוצה שאשלם את החתונה שלך,ואקנה לך דירה ורכב..אז יש לכך מחיר,אני לא מעונין שתתחתן עם מישהי פחות דתיה ממך,או שהיא לא שייכת למגזר שלך..
"אני לא כופה את דעתי,ומצידי תתחתן עם סודנית מ'גינת לוינסקי'.אבל אם
אתה מעונין שאני אשלם לך,אז אנא תיישר קו עם המיינסטרים"
וזו גם זכותו,לא???
מה אתם הייתם עושים???
אפרופו "יש לי חבר"
האגדה היהודית מפולין של המאה ה-18 מספרת על אותו יהודי קשה יום,שגבר עליו יצרו,ועשה מה שעשה.
אותו אחד לא ידע את עצמו מרוב צער על העבירה הגדולה שהוא ביצע,הוא הרגיש שהוא חייב לפרוק את אשר על ליבו בפני הרב, כדי שיורה לו את דרך התשובה,אך לא היה לו את כוחות הנפש כדי להכיל את עוצמות הבושה,מהעובדה שהרב יידע על מעשהו המביש..
וכך יום רדף יום,ואותו יהודי ממשיך להיות מיוסר, ומצפונו מלקה אותו ללא הרף 'איך עשית כזאת,איך נהיית סוקי,הרי אתה בפולין,לא בתימן'
ראה הלה כי המצב לא יכול להמשיך כך,וכי ליבו לא עומד במעמסה,החליט לאזור אומץ וללכת בפני הרב ולספר את הכל,יהיה מה שיהיה.
בהגיעו אל מפתן הבית של הרב,חטף המתוודה רגלים קרות,ושוב הוא החל לחשוב על הבושות הגדולות, תוך כדי שהוא פוסע אחורנית, ומתרחק מדלת הבית...
ואז הבזיק לו הרעיון.
אמר היהודי,מדוע אני צריך לספר שאני עצמי עשיתי זאת,אומר לרב שחברי הטוב שלחני,וכי מחמת הבושות התמניתי להיות דוברו,ואת התיקון שהרב יורה כביכול לחברי,אעשה בעצמי..
הוא נכנס אל הרב,והחל לגולל את הסיפור 'של חברו' אך עוד לפני שהוא סיים.
הרב תפס את הענין.
הוא הביט בו בעיניו הפקחות ואמר "תמהני על חברך,מדוע הוא שלח אותך,הרי הוא יכל לבוא בעצמו,ולומר שחבר שלו שלח אותו.....
איזה פרצוף אני צריך לעשות פה עכשיו?????
קודם כל סופ"ש רגוע ונעים לכולכם.
וזה מה שיש לי לספר לכם.
כפי שכבר ידוע לכולכם,עבדכם הנאמן משתייך למגזר הדתי..
אין לי מושג כמה הלא דתיים שבינינו(שזה בעצם רוב החברים כאן) מכירים את המגזר שלי,את סגנונו,ואת אורח חייו.
אבל אני די משוכנע,שלכל הפחות חלק מכם,היה מעונין להכיר יותר,להבין את הקטע,לקלוט את הרעיון.
ולמען האמת זה סיפור גדול ומורכב,מה גם שהמגזר הדתי מחולק ל1001 סוגים,יש חסידים וליטאים,ספרדים ואשכנזים,חרדים וחרד"לים.
ובכל אתד מהם יש תתי קבוצות, וחצרות, וזרמים,ולכל אחד המאפיינים והניאונסים שבהם הוא מובדל מחבירו.
ובקיצור,בלאגן.
אבל הנה לכל הפחות סיפור קטן מעולם השידוכים בציבור הדתי.
יש לי חבר רווק בן גילי,שאביו בעל מליונר לא קטן,אותו חבר מחפש להכיר את הבחורה שתתחתן איתו.
לא עם אבא שלו!!
אלא איתו!!
זכותו,לא???
ולאביו אין שום התנגדות לכך
רק שהוא האבא אומר:"אם אתה רוצה שאשלם את החתונה שלך,ואקנה לך דירה ורכב..אז יש לכך מחיר,אני לא מעונין שתתחתן עם מישהי פחות דתיה ממך,או שהיא לא שייכת למגזר שלך..
"אני לא כופה את דעתי,ומצידי תתחתן עם סודנית מ'גינת לוינסקי'.אבל אם
אתה מעונין שאני אשלם לך,אז אנא תיישר קו עם המיינסטרים"
וזו גם זכותו,לא???
מה אתם הייתם עושים???
אפרופו "יש לי חבר"
האגדה היהודית מפולין של המאה ה-18 מספרת על אותו יהודי קשה יום,שגבר עליו יצרו,ועשה מה שעשה.
אותו אחד לא ידע את עצמו מרוב צער על העבירה הגדולה שהוא ביצע,הוא הרגיש שהוא חייב לפרוק את אשר על ליבו בפני הרב, כדי שיורה לו את דרך התשובה,אך לא היה לו את כוחות הנפש כדי להכיל את עוצמות הבושה,מהעובדה שהרב יידע על מעשהו המביש..
וכך יום רדף יום,ואותו יהודי ממשיך להיות מיוסר, ומצפונו מלקה אותו ללא הרף 'איך עשית כזאת,איך נהיית סוקי,הרי אתה בפולין,לא בתימן'
ראה הלה כי המצב לא יכול להמשיך כך,וכי ליבו לא עומד במעמסה,החליט לאזור אומץ וללכת בפני הרב ולספר את הכל,יהיה מה שיהיה.
בהגיעו אל מפתן הבית של הרב,חטף המתוודה רגלים קרות,ושוב הוא החל לחשוב על הבושות הגדולות, תוך כדי שהוא פוסע אחורנית, ומתרחק מדלת הבית...
ואז הבזיק לו הרעיון.
אמר היהודי,מדוע אני צריך לספר שאני עצמי עשיתי זאת,אומר לרב שחברי הטוב שלחני,וכי מחמת הבושות התמניתי להיות דוברו,ואת התיקון שהרב יורה כביכול לחברי,אעשה בעצמי..
הוא נכנס אל הרב,והחל לגולל את הסיפור 'של חברו' אך עוד לפני שהוא סיים.
הרב תפס את הענין.
הוא הביט בו בעיניו הפקחות ואמר "תמהני על חברך,מדוע הוא שלח אותך,הרי הוא יכל לבוא בעצמו,ולומר שחבר שלו שלח אותו.....
איזה פרצוף אני צריך לעשות פה עכשיו?????