אני אצטט כתבה שלי מידיעות אחרונות
הסופר והעיתונאי המבריק האנטר.ס.תומפסון קבע פעם ביטוי האומר:``זונות זקנות לא נהנות``. הוא התכוון שעיתונאים מבוגרים, מאבדים משמחת הכתיבה שיש לעמיתיהם הצעירים. המשפט הזה מתאים יותר מכל משפט אחר דווקא לבחירות בבליך. לאחר שעות כל כך רבות של תעמולה, סיסמאות ונאומים, עייפתי.אני כבר לא נהנה לקחת חלק ב``תהליך דמוקרתי מעלף``. מורים לאזרחות טוענים שוב ושוב שהבחירות בבליך הם תהליך דמוקרתי מעלף. עד עכשיו אני מתקשה לדעת אם כוונתם למאלף ב-ע או ב-א. האם זה מסוג השיעורים שאמורים לאלף אותנו ולהפוך אותנו לחיות דמוקרטיה כנועות? או שזה מסוג השיעורים שאמורים לגרום לנו להתעלף לאחר שהייה ממושכת בחדר סגור- ללא מים,ללא מזון, עם עוד שש מאות אנשים, לאחר בדיקות בטחוניות ארוכות הכוללות גלאי מתכות, למשך שש שעות? בכל מקרה זה לא הכי כיף שבעולם. במהלך חודש אחד, פחות או יותר, התחלתי לחוש תיעוב עמוק כלפי הדמוקרטיה הישראלית. כתבות צבע בעיתון על סינגפור הדיקטטורית, נראים לי כמו פנטזיה רחוקה. פנטזיה מאוד רחוקה. מאז שהתחיל בי``ס בליך את בחירות הדמה שלו לפני כ-30 שנה (משפט שנאמר בשבוע האחרון לפחות כמו השם אהוד ברק) , בתי ספר עם קלפיות דמה צצים כמו פטריות אחרי הגשם. אך בבליך ממהרים להזכיר: ``אנחנו היינו פה ראשונים, ואף אחד לא יקח את זה מאיתנו``. משום מה רבות המפלגות המשקיעות כספים רבים ורואות בתלמידי בליך מן דני רופ. מבחינתם, תלמידי בליך הם סוג של מדד מעוות לדעת מי הולך לקחת את הבחירות. משום מה אני מתקשה להבין את ההיגיון שבכך. איך 700 בני נוער, שרובם הגדול לא מבין דבר בפוליטיקה, ובאים משיכבה כלכלית מבוססת(בניגוד לרוב עם ישראל), יכולים לדעת מה יהיו תוצאות הבחירות? נניח לרגע שבערך בכל כיתה שניים לא באים- זה בערך יוצא שתי כיתות. יחסית ל-700 בעלי הצבעה, 80 אנשים שלא יבואו יכולים לשנות את תוצאת הבחירות. אם אתם מפקפקים בזה תיקחו לדוגמא את ארצות הברית ששם לא מזמן הוכרעו בחירות בעזרת הבדל של שלוש מאות קולות ועזרה קטנה של בית משפט. לדעתי תוצאות הבחירות של בליך רחוקות מלהיות מדד מדוייק. ואם להקצין את זה קצת שיטת הבחירות היא שוות ערך לשיטה שאני המצאתי הרגע: לצייר שני עיגולים גדולים על הריצפה לכתוב על אחד ברק ועל השני שרון ולזרוק בעיניים עצומות גמדים לכיוונם, המעגל שהגמד יפול יותר קרוב אליו יסמל את ניצחון המועמד, זו שיטה בטוחה, היא הרי תלויה במרחק, בכוח, בכיוון הרוח. אני בטוח שאם נעשה את זה בשלושים שנה הקרובות נצדק לפחות ב-3 פעמים, סטטיסיטית כמובן. בהקצנה בולטת. * הדבר שאני הכי מפחד ממנו, אם לומר את האמת, זה להיות מזוהה עם צד אחד של המפה הפוליטית.כלומר, זה ופעילי בחירות. פעילי בחירות נוטים להיות מטרד רציני: אין להם שום כבוד לרכוש ( קרי: לרכושך). הם ידביקו עלייך מדבקות נגד רצונך, הם ידחפו בברוטליות לידך חומר תעמולה שרוב הסיכוי שהוא יהיה או מאוד סתמי או מאוד לא מעניין, לעיתים הוא גם יסריח מריח חזק של זיעה דבר שיראה לבטח איפה שמו אותו עובדי הדפוס. הם גם בטוחים שאם אתה אומר שאתה לא רוצה חומר תעמולה אז אתה בעצם מתחנן שהם ישכנעו אותך לבחור בהם. הם לא ישקטו עד שתיקח את אותו דף נייר\סטיקר לידך. אז הם ירגישו שהם ניצחו. הם ילקקו את השפתיים בסיפוק וילכו לקורבן הבא. אותו דף שאתה מתנגד לכך שהוא בכלל נמצא אצלך ביד , ימצא את דרכו איך שהוא לריצפה. הם יודעים את זה וגם אתה יודע את זה. אולי מהתמונה המבעתת ששרטתי לכם אתם חושבים שאני מתכוון לפעילי ימין. הם אומנם גרועים אבל פעילי השמאל הרבה יותר גרועים, בניגוד לימין - אין להם מה להפסיד, טייסי הקמיקאזי של מערכת הבחירות הקרובה. עד עכשיו דיברתי על פעילים שאתה לא מכיר כמעט. בבליך יש 12 כיתות בשיכבה, וטבעית,לא כולם חברים שלך. אני מניח שהרוב דווקא סתם מכרים מאוד רחוקים. הבעיה האמיתית מתחילה כאשר מישהו שאתה מכיר בשמו הפרטי בא לדבר איתך. מכיוון שיש בינכם קשר קצת יותר קרוב הוא יבקש ממך ללבוש חולצה. בפעם הראשונה אתה תסרב בנימוס והוא יחייך וילך. כך גם ב-12 הפעמים הבאות . בפעם ה-14 הוא כבר יהפוך למרוגז: ``למה?``, ``זו בסך הכל חולצה`` , ``תעשה דאחקה לחבר`` וכו`. אתה כבר מתחיל לכעוס, אתה שוב מסרב אבל הפעם מוסיף:``אני אבחר שמאל, אל תדאג, אבל בבחירות האמיתיות אני אבחר שרון``. משפט כזה אמור להכניס אותו לדילמה בין הדרך האידיאולוגית שלו לבין הרצון לנצח את הבחירות לבליך. למזלי, הבעיה לא קיימת. הוא מחייך אליי ואומר:`` סבבה``. מבחינתו ששרון יבחר, שיגלו את כל אנשי השמאל לרומניה, העיקר שאהוד ינצח בבליך. סידרי עדיפויות יפים. * בפיסקה הראשונה הזכרתי קלות שאני הולך לפגוע במספר אישי ציבור במאמרי זה. גם הזכרתי את הבדיקות הקפדניות שהתבצעו ע``י אנשי שב``ק.הדבר שתמצאו במאמר אישי זה ולא תמצאו בשום מאמר אחר זה כמה באמת הנואמים היו טובים( או לא טובים). עיתונאים המסקרים אירוע,מנסים להיות כמה שיותר לא מעורבים כדי לא להיראות חס ושלום תומכים בצד מסויים. לי כמובן אין את הבעיה הזו. בואו נאמר את זה ככה- יש לימין מזל גדול שהנאומים בבליך שודרו בתור אייטם בחדשות ולא בשידור ישיר. מתוך ארבע הנאומים שהיו בבליך של : ברק, שרון, שלום ובורג. היחיד שלא נוכחתי בו היה של בורג, אך שמעתי אותו ברדיו קצרות לאחר מכן. ואני חייב להודות, השמאל כפי הנראה הולך להפסיד בבחירות אבל הוא עושה את זה בסטייל. בורג היה נינוח וענה לעניין. אחת משיכבת י``ב התקשרה אליי בהתלהבות ואמרה לי:``הוא כל כך חכם ומעניין, אני מוכנה לחזור בשבילו בתשובה ולעשות לו שישה ילדים דתיים קטנים``. אני מניח שאישתו תתנגד. בכל אופן אכזבתי הקשה הייתה דווקא ממר סילבן שלום. אני מניח שלפני שסילבן שלום עלה לבמה מישהו אמר לו משהו כמו:`` תקשיב סילבן, זה בליך, אז תן להם נאום דמגוגי משהו משהו, שיזכרו אותך שתתמודד לראשות הממשלה``. הוא עלה לבמה ונתן נאום מביך. הוא לא דמגוג, הוא מזכיר יותר את בורג. בחור ברמתו האינטלקטואלית בעל שלושה תארים, לא צריך לעלות לבמה ולהתחיל לעלות את קולו בכל סוף משפט כדי להלהיב את הקהל. זה לא היה כזה גרוע, אבל פשוט לא התאים לאיש. באמת חבל שהוא יורד לרמה כל כך נמוכה . זה שראשי ממשלות ומעומדים לראשות הממשלה עושים את זה לא אומר שגם הוא צריך. בקשר לברק ושרון אין הרבה מה להגיד, הם נתנו את הקטע שלהם. שרון ידע מה לומר והיה מעניין בעייתו היחידה הייתה שהוא דיבר נ ו ר א ל א ט. אהוד ברק היה גם מעניין. וכמו בכל מערכת בחירות גם פה היו שטיקים ועניינים מלוכלכים, פעילי ברק הצליחו למנוע מרוב תומכי שרון להיכנס וקיבלו את ברק בבלונים. הבלונים כמובן נאלצו לצאת מהאולם, בתור מחאה הפעילים פשוט נתנו לבלונים הכחולים- לבנים לרחף להם אל התיקרה במן ריחוף מלאכי. הבלונים כנראה, הם הדבר הטהור היחיד שנשאר נקי ממערכת הבחירות הדורסנית שפלשה לבליך.
) בן כמה אתה?