קודם כל, במידת ה לנסות למנוע ממנה יציאה מהבית
כדי שלא תזיק לעצמה בדרכה אלייךו כן חפצים העלולים לגרום לה נזק אם תחבל בהם. כמו כן אני מציע לפנות ולהתייעץ עם מאלף, שיבדוק מקרוב את אורח חייה וחייכם ואת הקשר בינכם. מכאן אני יכול רק לשאול כמה שאלות ולהעלות מסקנות שיתנו מענה כללי, אך לא יענו בהכרח לתנאיה ההספציפים של הבעייה. לאופי הספציפי של הכלב, ולנסיבות חייה וחייכם. כעת כמה שאלות: מתי זה בדיוק החל? האם לפני שזה החל: השתנו נסיבות כלשהן בבית? מישהו עזב? מישהו הצטרף? מישהו נולד? שינויים בזמן השהות שלכם איתה? האם חל שינוי בסביבתה הקרובה והרחוקה? וכו'. האם יש חריגות לגבי צרכים בשונה מהתנהגותה הרגילה עד כה? האם היא עושה צרכים בבית? מתי? בזמן שאינכם? כאשר אתם נוכחים? היכן היא עושה את הצרכים? על המיטות שלכם? ספות? שירותים או לידם? האם היא מריירת יותר מהרגיל? האם במקביל להתנהגוץת שתיארת יש לה בעיות עור? האם היא מלקקת בתכיפות יתר את רגליה? גורמת לעצמה פצעים? האיבחון הראשוני שלי (אם כל המגבלות שציינתי) היא כי היא סובלת ברמה כזו או אחרת מתלותיות יתר בכם ועד חרדת נטישה, ולהשכלה כללית כמה עצות למניעה והתמודדות עם הבעייה: 1) לא לעשות טקס מהפרידה מהכלב, לא ללטפו לא לחבקו. הדבר משיג שתי מטרות: א) אין הדגשה של עזיבת הבעלים. ב) לבעלים רבים יש מעין מוסר כליות על שהם עוזבים לבד את הכלב, ובפרידה נרגשת הם מעבירים לו אותה. הכלב ממש חש כי הבעלים צודקים וכי זה לא בסדר שהם עוזבים אותו לבד, ואז מגיב בהתאם. 2) בחזרה הבייתה, כמעט ולא להגיב לכלב במשך רבע השעה הראשונה, ליטוף קצר וזהו. כעבור רבע שעה ללטפו לשחק איתו, גם כאן זה פועל בשני מישורים: א) אי הדגשה וטשטוש בין הזמן שהבעלים מצוי עם הכלב, לבין הזמן שאינו מצוי. ב) במידה והכלב אכן ילל וחש מוזנח כאשר היה לבד, הרי על ידי כך שנלטפו מייד עם חזרתנו, ניתן לו אישוש להרגשה זו. הכלב יחשוב "היללות, הבכי, ויתר הדברים שעשיתי היו ממש בסדר, עובדה שהבעלים שלי משבח אותי על כך". 3) העסקת הכלב בזמן שהוא לבד- השארת צעצועים, קונג ממולא, וכו', כך שיהיה לו פחות זמן לחשוב כי הוא לבד, ושיבין כי גם ששהוא לבד יש דברים מעניינים. 4) הרגעה-את הצעצועים הנ"ל, להשאיר במקום קבוע, ללמד את הכלב כי זו הטריטוריה שלו. מקום קבוע משלו גורם לכלב לחוש בטחון גם כשהוא לבד, ומפחית את התלותיות המופרזת בבעלים. 5) תרגילי משמעת- להרבות בתרגילי משמעת, גם כאן מושגות שתי מטרות: א) חיזוק המנהיגות של הבעלים. כלב אוהב לחוש כי יש לו מנהיג, עושה אותו בטוח ורגוע יותר. ב) תרגילי משמעת מעייפים את הכלב, וכלב עייף הוא כלב רגוע, או ישן. רצוי לעשותם לפני שעוזבים. בהקשר של סעיפים 4 ו5 רצוי לעבוד הרבה על הפקודה "הישאר", שתסייע לקשור אותו למקום הקבוע שלו. 6) אני, הכלב והארי פוטר- קוסם יכול להיות נוכח במקום גם כשהוא איננו. גם אנו. לגבי כלב זה דבר פשוט. עלינו להשאיר חפץ בולט, שהכלב מקשר איתנו, ואשר נושא את הריח שלנו בסמוך לכלב. זה ינסוך בו ביטחון. 7) אשלייה - ננהג כאילו אנו יוצאים מהבית, נעשה זאת דומה למציאות כמה אפשר, בחורף נלבש מעיל, נחזיק מטריה וכו', אך לא נעזוב. בנוסף נוכל ללצאת עם הכלב לטיול בוקר, לחזור איתו הבייתה, לביים יציאה כאמור, ואז לצאת עם הכלב ולעשות תרגילי משמעת שגם יעייפו אותו. המטרה בכל זה היא להפתיע את הכלב, ולגרום לו בלבול כך שלא יוכל לזהות בדיוק מתי אנו יוצאים, ומתי לא. יש עוד דרכים אך נסתפק בכך. זה אולי נראה הרבה, אך זה די פשוט וישים, ונותן אפשרות לבעלים להנות תוך תרגול יומיומי, שגם מחזק את המשמעת והקשר הבריא בין הכלב לבעליו. בכל מקרה, הצעתי הטובה ביותר הינה לפנות למאלף/ת
