א. מגרשים של חצי דונם כבר מזמן לא הסטנדרט.
ב. אם תעשה חיפוש אחורה תראה שגודל החצר האפקטיבית (כלומר חצר במנה אחת המשכית) שנשארת ברוב המגרשים שמועלים פה נעה בין 16-18 מ"ר (כמו בפרויקט האחרון) ל 50-60 מ"ר בחצרות היותר מרווחות. שום דבר שמתקרב ל 100 מ"ר.
ג. הרבה פעמים ההצעות שלנו לא נוגעות להגדלת שטח הגינה, אלא לתכנון יותר נכון שלו שיאפשר להנות ממנה וממרחב חוץ נעים, במקום לקבל חתיכה פה חתיכה שם .
ד. יש עוד המון היבטים לבניה בקומה אחת (בפרט כשמדובר בדו קומתי, אבל לא רק) ואנחנו מצביעים עליהם : כגון פחות כיווני אויר, פחות אור שמש, יותר קירבה לשכנים (פרטיות וכל הנ"ל) , פחות נוף, אילוצי תכנון קשים יותר בתוך הבית שיוצרים דירה פחות טובה וכן הלאה...
 
להציג את זה כאילו הכל מכוון גינה - זה ממש לא נכון.
ואם כבר - אז הביקורות ( לפחות שלי) תמיד מנומקות. כל אחד יכול לסנן מה שלא מתאים לו, ולקחת רק את מה שכן.
 
אבל אין ספק שאלון פוגע בנקודה קריטית - רובנו (אני מוכנה לקבל שלא כולם) מחפשים ורוכשים מגרש ביישוב 'כפרי' או הרחבה כי יש לנו בראש את החלום : הדימוי מילדותנו, או ממורשת הורינו, על הבית הנחמד שיושב על גבעה, מוקף דשא ועצים, והילדים שלנו רצים בגינה ומשחקים תופסת....
בחלום הזה גם ישנם שכנים נחמדים וקהילה מקבלת ותומכת שמייצרת חיי קהילה קוסמים בכפר.
ואז אנחנו מגיעים למה שקורה בפועל וזה מגרשים צפופים וחנוקים, עם חומות ביניהם, וחומה לרחוב עם שער גבוה, ובתוך המגרשים בונים הכי גדול שאפשר (וגם גונבים עוד קצת מפה, וקצת משם, ואיזה דירה במרתף, וזוג שוכרים בעלית גג) . ככה שהשכנים כמעט נושקים זה לזה, ולכן המנגל של האחד נכנס לשני לתוך המיטה, ויש לנו דיירים מעל הראש, ומתחת לבית. אין פרטיות. אין מרחב חוץ. אין יחסי שכנים נעימים. הדיירים של השכן מתחלפים כל כמה חודשים ככה שלא אכפת להם ממך. במקביל גם לשכן לא אכפת מהם, ודוקא מתאים לו שיש מתחתיו מעמד תחתון לדרוך עליו (זה גורם לו להרגיש גביר בעל אחוזה). אין מקומות חניה ברחוב. פחי האשפה עולים על גדותיהם. הרחוב (הכפרי השקט) רועש גם בלילה....
 
אבל מה - שאני אצא פרייר?!
 
אמור מעתה: בנה ביתך = תפוס כפי יכלתך!
תרוויח כמה שיותר על חשבון השוכרים שאין להם ברירה וכסף. דרוך על השכנים . צפצף על החוק!
 
 
, עם גינה ענקית.