ככה נסעו פעם

[בני הספל]

ככה נסעו פעם

(האוטובוס הוא "ליילנד טייגרס" Tigeress)
את התמונה פירסם גיל דביר בפייסבוק.

 

[בני הספל]

ועוד "טיגרס" כרכב שטח...

(מקור כנ"ל)

 

[עדגיל]

במבט ראשון הזכיר קצת את האוטובוס של מעלה

העקרבים אך האוטובוס ההוא היה כפי שקראתי ג'י.אם.סי

 

[בני הספל]

אכן. הג'י אמ סי (תוצרת ארה"ב)

היה האוטובוס הכי חזק וקשוח מאלה עם האף והחזיק את הקו לאילת. הנה תמונה יפה שלו בדרך לאילת

 

[הטכנאי קרמר]

את הדלת האחורית פתח היורד . והייהה מחזיק

את הדלת לכ6 נוסעים ה7 החזיק את הלת שלא תיסגר . כך התחלפו היורדים עד שכולם ירדו מאחור

 

[אפונה ירוקה חמודה]

וואו, אני זוכרת את הדלת הקפיצית.

היה צריך כוח בשביל לפתוח. ולא אחת אנשים נתפסו ע"י הדלת, או רגל נשארה בחוץ או בפנים - ופתחו את הדלת בזמן הנסיעה כדי למשוך את הרגל פנימה.

 

[עדגיל]

וזה מזכיר לי שכשהייתי ילדה קטנה נסענו אבא

אחותי הצעירה ממני בשנה ואנוכי לחגיגת ברית מילה משפחתית שהייתה במעברת תל ליטווינסקי, ואז עלינו על אוטובוס מתל אביב. כשהנהג עצר בתחנה, ירדו שניים-שלושה נוסעים, אח"כ אבא ירד, הושיט יד להרים את אחותי, ושתי הדלתות נסגרו כשאני באוטובוס. זה היה עניין של כמה דקות, הנוסעים שראו אותי המומה לבדי, צעקו לנהג שנשארה ילדה קטנה ואבא שלה ירד, בינתיים אבא רדף אחרי האוטובוס כשאחותי בזרועותיו ולבסוף כמו שאתם מבינים התאחדנו ואנחנו חיים באושר ובאושר עד עצם היום הזה (חוץ מאבא ואמא)

 

[אפונה ירוקה חמודה]

לנו קרה משהו אחר מפחיד

נסענו לתל-אביב כולנו - בעלי, אני ושני הבנים. בעז בן 13 ונעם בן 10. בשלב מסוים עלינו על אוטובוס לשוק הכרמל. אנחנו נוסעים, האוטובוס עצר ונעם ירד מהאוטובוס כי חשב שהגענו. ואנחנו נשארנו באוטובוס. פתאום אני רואה אותו עומד בחוץ. הנשמה פרחה לי מבהלה והתחלתי לצעוק שיעצור. כמובן שהנהג מיד עצר ומאז...

הם חיו באושר עד עצם היום הזה....

וסיפור מצמרר נוסף: נעם קיבל רגילה מהצבא. הגיע לאזור תחנה מרכזית ונשאר בלי כסף, כי הכספומטים שם חרטא. אז גם למעט אנשים היו טלפונים ניידים. הוא מצא מישהו עם נייד שנתן לו להתקשר הביתה ושאל מה לעשות. אמרנו לו שבמקרה הכי גרוע ייקח ספיישל עד חיפה ואנחנו נשלם בבית שיגיע. בסוף הוא התקשר כבר מהאוטובוס שבדוכן פלפל נתנו לו 20 שקלים.

 

[Y. Welis]

שווה להיות חייל... אני נתקעתי פעמיים במרכזית

בדרך לבת-ים.
בפעם הראשונה הצלחתי להגיע, אבל היה לא נעים (נהג מקנטר).

בפעם השניה כבר הייתי מוכן למקרים כאלה, עם אסימונים בכיס למקרה חירום. התקשרתי והסבא (החורג) בא לאסוף אותי. אחד האחה"צ הזכורים מהשנה ההיא (גיל 12), ולחיוב. עשה את הוויקאנד.

 

[רוזהלי]

בני הספל