ככה זה כשמתים?
הי, אני רוצה לשתף במשהו וגם לשאול ולשמוע מה דעתכם. סבתא שלי נפטרה לאחרונה (כתבתי כאן כמה ימים לפני שנפטרה). במהלך הלוויה "פגשתי" את הנשמה שלה. אשתף בזה אולי בפעם אחרת, אבל המפגש הזה עורר בי שאלה שלא עוזבת אותי מאז, מה היא הרגישה במוות, איך זה נראה, מרגיש, קורה. אתמול בלילה, במהלך השינה, שמעתי קול שאמר לי "בוא אסביר לך איזה כשמתים". אני לא יודע למה, אבל בטחתי בקול הזה מהרגע הראשון. זה היה כאילו אני מדבר לעצמי, למרות שידעתי שזה לא אני. ראיתי את עצמי, שוכב על הבטן, עם הידיים לצידי הראש, ממש כפי שישנתי, בתוך חלל שחור. טיפת אור לא היתה בו. אני זוכר שניסיתי להבין ולראות על מה אני שוכב אבל היה חשוך מידי. הקול אמר לי "עכשיו תכסה את עצמך עד מעל הראש". כיסיתי את עצמי בחלום, הגוף שלי על המיטה היה מכוסה "רגיל", הראש חשוף. אחרי שכיסיתי את הראש בחלום התחושה הפיזית, גופנית, היתה שאני לא נושם אבל לא הרגשתי מחנק או חנק. היתה מין דממה פנימית כזו כמו אחרי שמכבים מנוע של מכונית. אחרי זה הקול אמר לי "תנסה לזוז". אני לא הבתני והוא אמר לי "תזיז את הראש", הזזתי את הראש וראיתי איך בזמן שאני שוכב הראש שיש לי בחלום זז והראש הפיזי על המיטה נשאר במקום. איך אסביר את זה, כאילו היו שניים ממני במקביל, באותו חלל, אחד זז והשני לא. ואז הקול אמר לי "עכשיו תזיז את הידיים" הזזתי את הידיים, הידיים שבחלום כאילו התנתקו מהפיזיות וזזו. כשהפסקתי יכולתי להחזיר אותם "למקום" כלומר לאחד אותן עם הידיים הפיזיות או להשאיר אותן איפה שבא לי. ככה התנסתי קצת בתזוזות האלה תוך כדי שאני שוכב, ומעט מתרומם כדי לראות את הניתוק הזה טוב יותר. אחרי זה הקול אמר לי "אתה גם יכול ליצור, תגיד לי מה אתה רוצה. אתה רוצה למשל עצים? אתה יכול ליצור אותם" אני זוכר שהוא גם אמר משהו כמו שאני יכול "לחבר" אותם. ולצד המקום בו שכבתי התהוו עצים. רציתי לחזור להבין את התנועתיות. הקול שדבר אלי כאילו הבין אותי בלי שדברתי ואמר לי "אתה יכול לזוז. אתה גם יכול לנסות לקום. זה פועל אותו הדבר. תנסה". התחלתי להתרומם. הגוף שלי גם מתוך עצמי, והשאיר את עצמי שוכב. הסתכלתי על עצמי מלמעלה, זז בזמן שאני שוכב למטה ואמרתי לעצמי שזה לא נכון, אני לא מת והחלקתי חזרה לתוך הגוף שלי. ברגע אחד התחלתי להרגיש מחנק, כאילו אני לא נושם, ניסיתי להוריד מעלי את השמיכה (זו שכיסיתי איתה את עצמי מעל הראש בחלום) אבל לא היתה שמיכה מעל הראש שלי. אני זוכר את החזרה לנשימה הרגילה (כנראה שלפני כן הנשימות היו ממש איטיות) וממש בעטתי ברגליים והזזתי את הידיים חזק כמה פעמים, כדי להרגיש שאני בתוך עצמי. אני אשמח אם יש לרותי או למישהו כאן תובנות, הארות, למה שעבר עלי תודה
הי, אני רוצה לשתף במשהו וגם לשאול ולשמוע מה דעתכם. סבתא שלי נפטרה לאחרונה (כתבתי כאן כמה ימים לפני שנפטרה). במהלך הלוויה "פגשתי" את הנשמה שלה. אשתף בזה אולי בפעם אחרת, אבל המפגש הזה עורר בי שאלה שלא עוזבת אותי מאז, מה היא הרגישה במוות, איך זה נראה, מרגיש, קורה. אתמול בלילה, במהלך השינה, שמעתי קול שאמר לי "בוא אסביר לך איזה כשמתים". אני לא יודע למה, אבל בטחתי בקול הזה מהרגע הראשון. זה היה כאילו אני מדבר לעצמי, למרות שידעתי שזה לא אני. ראיתי את עצמי, שוכב על הבטן, עם הידיים לצידי הראש, ממש כפי שישנתי, בתוך חלל שחור. טיפת אור לא היתה בו. אני זוכר שניסיתי להבין ולראות על מה אני שוכב אבל היה חשוך מידי. הקול אמר לי "עכשיו תכסה את עצמך עד מעל הראש". כיסיתי את עצמי בחלום, הגוף שלי על המיטה היה מכוסה "רגיל", הראש חשוף. אחרי שכיסיתי את הראש בחלום התחושה הפיזית, גופנית, היתה שאני לא נושם אבל לא הרגשתי מחנק או חנק. היתה מין דממה פנימית כזו כמו אחרי שמכבים מנוע של מכונית. אחרי זה הקול אמר לי "תנסה לזוז". אני לא הבתני והוא אמר לי "תזיז את הראש", הזזתי את הראש וראיתי איך בזמן שאני שוכב הראש שיש לי בחלום זז והראש הפיזי על המיטה נשאר במקום. איך אסביר את זה, כאילו היו שניים ממני במקביל, באותו חלל, אחד זז והשני לא. ואז הקול אמר לי "עכשיו תזיז את הידיים" הזזתי את הידיים, הידיים שבחלום כאילו התנתקו מהפיזיות וזזו. כשהפסקתי יכולתי להחזיר אותם "למקום" כלומר לאחד אותן עם הידיים הפיזיות או להשאיר אותן איפה שבא לי. ככה התנסתי קצת בתזוזות האלה תוך כדי שאני שוכב, ומעט מתרומם כדי לראות את הניתוק הזה טוב יותר. אחרי זה הקול אמר לי "אתה גם יכול ליצור, תגיד לי מה אתה רוצה. אתה רוצה למשל עצים? אתה יכול ליצור אותם" אני זוכר שהוא גם אמר משהו כמו שאני יכול "לחבר" אותם. ולצד המקום בו שכבתי התהוו עצים. רציתי לחזור להבין את התנועתיות. הקול שדבר אלי כאילו הבין אותי בלי שדברתי ואמר לי "אתה יכול לזוז. אתה גם יכול לנסות לקום. זה פועל אותו הדבר. תנסה". התחלתי להתרומם. הגוף שלי גם מתוך עצמי, והשאיר את עצמי שוכב. הסתכלתי על עצמי מלמעלה, זז בזמן שאני שוכב למטה ואמרתי לעצמי שזה לא נכון, אני לא מת והחלקתי חזרה לתוך הגוף שלי. ברגע אחד התחלתי להרגיש מחנק, כאילו אני לא נושם, ניסיתי להוריד מעלי את השמיכה (זו שכיסיתי איתה את עצמי מעל הראש בחלום) אבל לא היתה שמיכה מעל הראש שלי. אני זוכר את החזרה לנשימה הרגילה (כנראה שלפני כן הנשימות היו ממש איטיות) וממש בעטתי ברגליים והזזתי את הידיים חזק כמה פעמים, כדי להרגיש שאני בתוך עצמי. אני אשמח אם יש לרותי או למישהו כאן תובנות, הארות, למה שעבר עלי תודה