כך ספרה לי אמא.
בחודש הבא יחול יום השנה לפטירתו של יעקב אורלנד, איש שסיפור חייו, כתיבתו והרקע הכללי ממנו בא וממנו הוא כתב, מאד מדבר אלי. לכן ארשה לעצמי ל"הוריד" פה, מפעם לפעם, מעט מכתביו. בחרתי לפתוח בזה: כך ספרה לי אמא: "פעם בחצות הלילה היה ליבי שבור, וזה הזמן שמתגנבים בו נצרכים. בא אצלי מלאך אחד לבקש על נפשו. משיצא מאצלי היתה כְּנָפוֹ אחת שבורה ואילו כְּנָפוֹ אחרת מנפנפת בשמים ולא היה יכול לשוב אל קונו. אמר לי שלחיני, ואמרתי לו ברכני, ואמר לי מִשְּבוּר כנף את רוצה ברכה? השבתי לו כנף שלך מנפנפת בשמים, עד שאתה מגיע לשם הקב"ה רופא לִשְבוּרָתְךָ, ואילו מי יִרְפָּא לִשְבוּרָתִי? דין הוא ששבוּר יברך לשבוּר, שנאמר "תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא". מיד אָצַל לי ברכה וְשִלַחְתִּיו. נס מַעֲבַר-יַבּוֹק זה ארע עמי טרם שבאת לעולם. זכור איפוא: שני שְבוּרֵי כָּנָף תומכים תמיד את מְעוּפְך – אחד שמחולל נסים ואחד שמייחל להם. אי אתה יכול להסיח את דעתך, חלילה, ולו גם מאחד מבין שניהם, שכן, לֹא זוּ בלבד שלא תיסק שמים יותר, אלא חשש שמא תצלול כאבן שאין לה משיבין וְתֵחָבֵט בְּאַדמַת-מוֹצָאֲךָ עפר לעפר ישוב כביום בְּרוֹא אלוהים ארץ ושמים. תכף לאחר כך יצאה בת קול וחזרה והכריזה בת-פְּלוֹנִי לִפלוֹנִי. וְנִשֵּאתִי לאביך והריתיך באהבה וִיְלִדְתִּיךָ ביסורים וְקוֹרָא שמך יעקב, הוא ישראל. חתום בלבך ספור זה, בני, וספרו לבניך שיספרוהו לבניהם ובני בניהם עַד עֵת."
בחודש הבא יחול יום השנה לפטירתו של יעקב אורלנד, איש שסיפור חייו, כתיבתו והרקע הכללי ממנו בא וממנו הוא כתב, מאד מדבר אלי. לכן ארשה לעצמי ל"הוריד" פה, מפעם לפעם, מעט מכתביו. בחרתי לפתוח בזה: כך ספרה לי אמא: "פעם בחצות הלילה היה ליבי שבור, וזה הזמן שמתגנבים בו נצרכים. בא אצלי מלאך אחד לבקש על נפשו. משיצא מאצלי היתה כְּנָפוֹ אחת שבורה ואילו כְּנָפוֹ אחרת מנפנפת בשמים ולא היה יכול לשוב אל קונו. אמר לי שלחיני, ואמרתי לו ברכני, ואמר לי מִשְּבוּר כנף את רוצה ברכה? השבתי לו כנף שלך מנפנפת בשמים, עד שאתה מגיע לשם הקב"ה רופא לִשְבוּרָתְךָ, ואילו מי יִרְפָּא לִשְבוּרָתִי? דין הוא ששבוּר יברך לשבוּר, שנאמר "תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא". מיד אָצַל לי ברכה וְשִלַחְתִּיו. נס מַעֲבַר-יַבּוֹק זה ארע עמי טרם שבאת לעולם. זכור איפוא: שני שְבוּרֵי כָּנָף תומכים תמיד את מְעוּפְך – אחד שמחולל נסים ואחד שמייחל להם. אי אתה יכול להסיח את דעתך, חלילה, ולו גם מאחד מבין שניהם, שכן, לֹא זוּ בלבד שלא תיסק שמים יותר, אלא חשש שמא תצלול כאבן שאין לה משיבין וְתֵחָבֵט בְּאַדמַת-מוֹצָאֲךָ עפר לעפר ישוב כביום בְּרוֹא אלוהים ארץ ושמים. תכף לאחר כך יצאה בת קול וחזרה והכריזה בת-פְּלוֹנִי לִפלוֹנִי. וְנִשֵּאתִי לאביך והריתיך באהבה וִיְלִדְתִּיךָ ביסורים וְקוֹרָא שמך יעקב, הוא ישראל. חתום בלבך ספור זה, בני, וספרו לבניך שיספרוהו לבניהם ובני בניהם עַד עֵת."