כך מודדים איכות

כך מודדים איכות

ביום ראשון האחרון כינס אותנו המנהל-פרוייקט לשיחה. בין היתר אמר לנו המנהל כי הוא ראה שבממוצע אנו עובדים בשבוע לא יותר מ-47-48 שעות שבועיות, ושזה לא אומר שאנחנו, חלילה, עובדים לא טובים, אבל שזה לא מראה על מספיק איכפתיות. בא לי לשאול אותו אם הוא מצפה שאקדיש עוד מספר שעות לסודוקו ע"מ להיראות יותר אכפתי. בנוסף, אותו מנהל קבע סטנדרט חדש לאיכות: על כל עובד לפתור בממוצע באג אחד ליום. כאילו, אם עלי להקדיש לפתרון בעיה יומיים או שלושה או אפילו יותר אני עובד פחות טוב? דבר אחרון שרציתי להגיד זה שנמאס לי לקבל ביקורת מהממונים עלי. אני לא אגיד להם את זה, אבל פשוט נמאס, ואני אגיד למה: אחרי שאני משקיע הרבה זמן ואנרגיה בפתרון בעיה, וצץ להם משהו שלא חשבתי עליו, אני מרגיש שפשוט לא סופרים את כמה שהשקעתי, ואומרים לי "לא בדקת את המקרה הזה, ולא בדקת את המקרה ההוא".
 
ז ה י ר ו ת

שלום. הקריאה מעלה תחושות של ציניות וזה קשה. אני יודע שלפעמים ציניות מגינה עלינו אבל המנגנון הזה גובה מחירים קשים. הוא מחליש ונותן לנו תחושה של איכשהו מסתדרים למרות שעמוק בפנים אנחנו יודעים שזה לא באמת תופס. זה ברור שאתה חוסם את עצמך, שיש לך מה לומר על הרבה דברים אבל איכשהו אתה סותם לעצמך את הפה. זהירות זה מנגנון שמוביל לפיצוץ. צפה פיצוץ ! הוא יבוא באיזה שהוא סיבוב הרבה לפני שתשים עליו יד. בדוק את עצמך במקום ועם אדם שיעזור לך לעשות סדר בדברים. יפה שעה אחת קודם. יום טוב, אמיר
 
../images/Emo51.gif אכן אבחנה מדוייקת

אך כעת אני חש שכל זה מאחורי. הדברים נראים הרבה יותר טוב עכשיו. אפילו מה שהיה פעם ביקורת, שנשמעת כמו חוסר הערכה, הופך להזדמנות לכל הפרוייקט להפיק לקחים
. נקווה שיימשך כך להרבה זמן.
 
"...של ציניות וזה קשה"

ציניות- אני משתמשת בה המון. זה עוזר להבין את ההפוך על ההפוך. דרך לבטא את עצמי במקום שאני יודעת לא יקשיבו לי. לכן אני לא מבינה מדוע הדבר מחליש? שאלה פשוטה אך אני מנסה להבין את התשובה שלך.
 
דוגמה לציניות

אם את מוכנה, תני דוגמה לדרך בה את משתמשת בציניות. אני מאמין שמכאן נוכל להתקדם באופן אישי ונתרחק מדיון עקרוני. אמיר דרור
 
מאד קשה

מאד קשה לשחזר אירועים שהציניות צצה. אך איך שתאר זאת "חמורים חושבים" הזכיר לי אותי. "...בא לי לשאול אותו אם הוא מצפה שאקדיש עוד מספר שעות לסודוקו ע"מ להיראות יותר אכפתי." בסיטואציה שבה בוס מבקש משהו, והדבר נראה לי מגוחך וקנטרני אני ממשיכה עם הבקשה באופן לגלגני. כמובן לא בפניו אלא במחשבות או בפני משהו אחר. באופן כללי- שיש בי התנגדות ואין את היכולת להגיב (שאני מרגישה חלשה) או כאשר אני יודעת שאין אוזן קשבת. אני צינית ועוקצנית כלפי עצמי והיכולות שלי. אני מקווה שהפעם הדבר יותר ממוקד. תודה
 
ציניות מחלישה

אז הנה התשובה. אם באותו רגע של צורך להתמודד עם בוס מגוחך וקנטרני היתה לך היכולת לעצור את גסות הרוח והאגרסיביות שלו, היית מרגישה הרבה יותר חזקה. במקום לחפש תגובה הולמת, דרך ההתמודדות של הפניית ציניות כלפי עצמך וכלפי היכולות שלך מחלישה אותך עוד יותר. את ממשיכה ומקבעת את הקושי והתקיעות. מה יותר מחליש מזה ? מקווה שאני ברור יום טוב, אמיר דרור
 
הציניות היא בכותרת שבחרתי

ואני אכן חש כי במקרים קשים היא לא תסייע לי. מדי פעם בניקים שונים אני כותב פה על המקום המרכזי שהעבודה תופסת בחיינו, ועל "פלישתה" לתחום הזמן הפרטי שלנו. הפלישה מתבטאת בשעות נוספות, ובטלפונים מחוץ לשעות העבודה. לדעתי, שעות נוספות אינן תורמות הרבה לארגון, ופוגעות גם בעובד עצמו, שהיה יכול להקדיש את הזמן לעיסוקים אחרים. אני מאמין גם שלפעמים ניתוק פיזי מסביבת העבודה (אני מתכוון כ-15 דקות לשתיית קפה מחוץ לבניין, למשל) יכולה לסייע לי לחשוב על פתרון בעיות בצורה יעילה.
 
ומה לעשות../images/Emo70.gif

שבהרבה מקומות עבודה רואים את הבחוץ ולא את האיך. לש-ב-ת ב-ח-ו-ץ ולשתות עוד קפה ולא להתאמץ מול המחשב.... העולם יכול ליפול. (זו הציניות שלי) אצלי בעבודה לדוגמא: מחלקת הפיתוח (חוד החנית והיצירה) יושבת במרתף ללא חלונות ואוויר צח. בקוביות קטנות והאנשים צפופים כמו נמלים. אני לא מדברת על כך שיש רעש והמולה (שיחות טלפון ושיחות בין אנשים) אין אפשרות כלל לשמוע מוזיקה או לקלוט רדיו בנחת. פשוט עובדים. זוהי סביבת עבודה מדרבנת ומאתגרת לשיעמום ונביבות אחת גדולה. ועל מה מסתכלים בסוף חודש אם הגעת לפני 9:00 בבוקר ויצאת אחרי 10-11 שעות. הציניות והמרירות שלי בהתגלמותה
 
לדעתי, מה שאת מתארת מחדד את

הנקודה. מה שכתבת עליו, לדעתי, זו מציאות שחובה לשנות. עבודה בתנאים כאלה מזיקה לבריאות העובדים, ובכך גם לארגון.
 
עבודה מרעילה

יש דרכים להתמודד עם המצב הזה. אני חושב שהמאמר המצורף התמודד עם השאלות המעשיות של איך לא להזיק לעצמך. למאמר, הצלחה ! אמיר דרור
 
למעלה