רייסטלין מאגר
New member
כי מאיה ביקשה: Digimon Guardians 21
בעודו יורד מעל הרמה שעליה עמדו קודם כדי להשקיף על הסביבה, יוטה הביט למטה ובלע את רוקו. זו לא הייתה רמה גבוהה, אבל נותרו לו עוד כמעט עשרה מטרים עד לבריכה שאליה נשפך מפל המים הרועש שלידו. "נו כבר!" זירז אותו קאבומון, שישב על ראשו, כרגיל. "קל לדבר משם!" השיב השני בכעס. "למה שלא תצלול וזהו?" "אתה בטוח שהמים עמוקים מספיק?" "אממ...אתה יכול לבדוק." אמר הדיג'ימון לאחר רגע של מחשבה. "פשוט תהיה בשקט. אם אני אחליק..." התלונן יוטה, וברגע שאמר את המילה, רגלו החליקה מעל האבן עליה נחה והוא נפל למים, שהתגלו כעמוקים מספיק. הנער החל לשחות אל פני המים, ולבסוף הגיח מתוכם ושאף אוויר לריאותיו. "העיניים שלי מלאות מים עכשיו." התלונן. "תשתמש בזה." קאבומון משך את המשקפת מעל מצחו ועזב, כך שהיא הכתה בפניו של יוטה בחוזקה ונצמדה לעיניו. הוא השמיע קריאת כאב. "אמרתי לך לא לעשות את זה!" גער בדיג'ימון. זה משך בכתפיו וזינק ליבשה. "בוא כבר." "חכה, אני בא." הנער הרים את המשקפת מעיניו וניער את ראשו. מאחוריו הופיע גל גדול, וראש ענק בצבץ מעל המים. הוא התנשא לגובה על צוואר ארוך בצבע טורקיז ושאג. "אה! מה זה?" יוטה שחה לחוף במהירות. "סידראמון!" השיב השני. הנער זינק על רגליו וקפץ את אגרופו בחיוך. "הילחם!" קרא והצביע. "כן, בטח!" אמר קאבומון והחל לרוץ. "פיצוץ קרח!" שאג סידראמון, ויוטה ברח משם לפני שההתקפה של הדיג'ימון הייתה יכולה להקפיא אותו. ניאמון פיהקה פיהוק רחב וקשקשה בשלושת זנבותיה בשעה שישנה מתחת לעץ בחורשה בה היא ונקו שהו. הילדה ישבה על סלע בקרבת הנחל והביטה במימיו. במוחה, עברה שוב על מילותיו האחרונות של גומאמון: "רק תמצאו את החברים שלכן, ותצילו את העולמות שלנו. אני עשיתי את תפקידי, עכשיו תורכן." בראשה עלתה תמונתם של ריי ושינומון, ואז של קאטסואו וקיטסונומון, ולבסוף של יוטה וקאבומון. "איפה אתה, יוטה?" שאלה בלחישה, ומשב של רוח קלילה בידר את שיערה הכתום. היא עצמה את עיניה, השעינה את סנטרה על ידיה, וראתה את הנער בעיני רוחה. הוא חייך, כרגיל, וזה גרם גם לה לחייך. היא נזכרה בפגישה הראשונה שלהם, כשהציל אותה מההתקפה של אקאטורימון והצמיד אותה אליו. נקו הייתה יכולה להרגיש את חום גופו שוב, והרגישה כיצד לחייה נעשות אדומות. ואז נזכרה ביום שהגיעו לעולם הדיגיטלי, כשהדיג'ימונים ההם התקיפו אותם, וגרמו לה להיפרד ממנו. "איפה אתה, יוטה?" לחשה שוב. צעקה חזקה נשמעה וניאמון קפצה על רגליה וזקרה את זנבותיה בערנות. נקו זינקה מן הסלע עליו ישבה בבהלה והביטה אל הכיוון ממנו נשמע הקול, כשמבין העצים הופיעו יוטה וקאבומון. "הוא עוד אחרינו?!" שאל הנער תוך כדי ריצה. הדיג'ימון הביט לאחור מבלי לעצור. "אני לא רואה אותו!" אמר. "יוטה!" קראה נקו בשמחה. הנער הביט קדימה וראה את הילדה. הוא ניסה לעצור, אבל זה היה מאוחר מדי, והשניים התרסקו על האדמה. עיניהם נפגשו ופניהם האדימו. "רד ממנה!" ניאמון הכתה את יוטה והוא התגלגל על הדשא ונפל למים. נקו התיישבה והביטה אל המקום בו נעלם, כשלפתע זה הוציא את ראשו מהמים. "זו כבר הפעם השנייה היום!" אמר בכעס, וניאמון חרצה לשון. השנייה צחקקה וחיפתה על פיה בידה. "מה אתם עושים פה?" שאלה החתולה את קאבומון. "לא צרחתן?" שאל יוטה במבט מבולבל ויצא מהמים. הדיג'ימונית נענעה בראשה. "טוב, השמיעה של קאבומון קצת לא בסדר. חשבנו שאתן בצרות, אז באנו להציל אתכן." אמר בחשיבות עצמית. "הוא נפל למים וכמעט נאכל על-ידי סידראמון עצבני." לחש קאבומון לניאמון, וזו נאנחה. "צריכה עזרה?" שאל הנער והושיט את ידו לנקו. "תודה." אמרה בחיוך, תפסה בידו וקמה על רגליה. היא ניקתה את החצאית שלה מעפר והביטה בו בחיוך. השני חייך בחזרה במבוכה וגירד את עורפו. "טוב לראות שאתם בריאים ושלמים." אמר השנייה. "איפה הייתם כל הזמן הזה?" "אנחנו לא כל-כך יודעים. נסחפנו עם הזרם, וכשהתעוררנו לא ידענו איפה אנחנו. אבל הצלנו כפר של דיג'ימונים מעריץ בשם ארקאדימון טירון, ואז סתם שוטטנו וחיפשנו את כולם, עד שמצאנו אתכן." "גם אותנו התקיף שליח של ניאו דווימון." "אה, לא, ארקאדימון טירון לא היה שליח של ניאו דווימון, הוא היה עריץ עצמאי." היא צחקקה שוב. "ניאמון דיג'יגדלה." אמרה פתאום. "באמת?" שאל יוטה, וניכר שהוא מאוכזב. "כן, כשנלחמנו." "במי? אל תשאירי אותי במתח." "דיג'ימון בשם גומאמון הציל אותנו מטביעה ודאג לנו במשך היום. אבל בלילה התברר שהוא עבד עם דיג'ימון חזק יותר בשם קדבוראמון, שאיים עליו והכריח אותו לעזור לו, והתכוון למסור אותנו לידיו. בסוף הוא התחרט והזהיר אותנו, כך שהיינו מוכנות, בערך. ניאמון דיג'יגדלה והרגה את קדבוראמון, אבל עד שזה קרה, גומאמון הגן עלינו ונהרג." קולה נעשה עצוב לפתע. "הוא כיפר על הטעות שלו." אמר יוטה בניסיון לנחם אותה. "כן, זה מה שגם הוא אמר." נקו הרימה את מבטה ועיניה נצצו מדמעות. "נקו..." לפתע, היא נפלה עליו, הניחה את ראשה על כתפו ובכתה. הנער היה המום, ופניו היו אדומות שוב. "א...אני מצטער..." "אני לא רוצה שעוד אנשים ימותו." מלמלה. "אף-אחד לא ימות. אנחנו עומדים להרוג את ניאו דווימון, להציל את העולם ולחזור הביתה." הנער ניסה לחייך. השנייה הביטה בו, והוא ניגב את הדמעה שזלגה על לחייה באצבעו. "אל תדאגי." אמר. "מה אם יקרה לך משהו?" "לי? את לא צריכה לדאוג לי. יש לי את קאבומון שישמור עליי!" יוטה עשה הפסקה קצרה. "ואותך, ואת כל האחרים." הוסיף במהירות אחרי עוד רגע של שתיקה. "אנחנו נשמור אחד על השני." "אני עדיין מפחדת." משב רוח חזק פרע את שיערה וכיסה את עיניה. כשפסק, היא הסיטה את השיער והביטו בו בעיניה הסגולות. "אל תפחדי." אמר בשקט. "זה יהיה בסדר." נקו התקרבה אליו, ולו לא נותר דבר לעשות מלבד לחבק אותה בניחום. "אז באמת דיג'יגדלת?" שאל קאבומון. "או, היית צריך לראות את זה! הייתי כל-כך חזקה!" השיבה ניאמון. "אני בטוח שהייתי יכול לנצח אותך." "עוד נראה." אמרה ונגסה בדג שבכפותיה. זו הייתה שעת צהריים מאוחרת, והארבעה עדיין היו באותו מקום באותו נפגשו ואכלו פירות שקטפו מעצי היער. נקו ישבה על הסלע שלה והביטה במים במבט עצוב ומהורהר, ויוטה התהלך בין עץ אחד לאחר כשידיו שלובות מאחורי ראשו, ובכל פעם שהגיע לאחד העצים, בעט בו, הסתובב והמשיך לעבר השני. "למה אתה עצבני כל-כך?" נקו הביטה בו. זה נעצר והביט בה בבלבול לרגע. "בגלל כל מה שקרה. זה מעצבן אותי." "זה שנפרדנו?" "כן." הוא שתק לרגע. "חיפשת את קאטסואו?" גבותיה התרוממו בבלבול. "קאטסואו? לא בדיוק. פשוט...חיפשנו. חיפשנו גם אותו, אבל גם אותך ואת ריי. למה אתה שואל עליו?" "לא יודע, חשבתי שהוא הראשון שתחפשי." "אפשר ללכת לחפש אותו אם אתה כל-כך רוצה." "מה? לא, אני דווקא לא רוצה. נמצא אותו אחרי שנהרוג את ניאו דווימון, ואז נצא מפה ונחזור הביתה, ולא נצטרך להיות בחברתו יותר." "אתה לא אוהב אותו." "אבחנה חדה." לחשה ניאמון לקאבומון, וזה הנהן. "אני מניח שהוא יכול להיות בסדר לפעמים, כשהוא לא אומר לכולם מה לעשות ומשוויץ בזה שהוא יכול להילחם טוב יותר מכולם. זאת אומרת, גם אנחנו יכולים להילחם, ואל תשכחי שקאבומון דיג'יגדל ראשון." "אתה מקנא?" נקו הסתובבה אליו. "לא. אמרתי לך, קאבומון דיג'יגדל ראשון. אני מתערב שקיטסונומון אפילו לא קרוב לזה, אפילו כאן, בעולם הדיגיטלי." "היא לא התכוונה לזה." אמרה ניאמון. "הא?" שאל יוטה בבלבול. "היא לא מעדיפה אותו על פניך." אמרה החתולה בשעה שחלפה על פניו ונכנסה ליער. הנער נותר מאחור, מבולבל וסמוק לגמרי. "בואו נלך. יש לנו עוד את ריי וקאטסואו למצוא!" אמר קאבומון ומיהר אחריה. נקו הצטרפה אל יוטה וחייכה אליו, והם החלו ללכת בעקבות הדיג'ימונים.
בעודו יורד מעל הרמה שעליה עמדו קודם כדי להשקיף על הסביבה, יוטה הביט למטה ובלע את רוקו. זו לא הייתה רמה גבוהה, אבל נותרו לו עוד כמעט עשרה מטרים עד לבריכה שאליה נשפך מפל המים הרועש שלידו. "נו כבר!" זירז אותו קאבומון, שישב על ראשו, כרגיל. "קל לדבר משם!" השיב השני בכעס. "למה שלא תצלול וזהו?" "אתה בטוח שהמים עמוקים מספיק?" "אממ...אתה יכול לבדוק." אמר הדיג'ימון לאחר רגע של מחשבה. "פשוט תהיה בשקט. אם אני אחליק..." התלונן יוטה, וברגע שאמר את המילה, רגלו החליקה מעל האבן עליה נחה והוא נפל למים, שהתגלו כעמוקים מספיק. הנער החל לשחות אל פני המים, ולבסוף הגיח מתוכם ושאף אוויר לריאותיו. "העיניים שלי מלאות מים עכשיו." התלונן. "תשתמש בזה." קאבומון משך את המשקפת מעל מצחו ועזב, כך שהיא הכתה בפניו של יוטה בחוזקה ונצמדה לעיניו. הוא השמיע קריאת כאב. "אמרתי לך לא לעשות את זה!" גער בדיג'ימון. זה משך בכתפיו וזינק ליבשה. "בוא כבר." "חכה, אני בא." הנער הרים את המשקפת מעיניו וניער את ראשו. מאחוריו הופיע גל גדול, וראש ענק בצבץ מעל המים. הוא התנשא לגובה על צוואר ארוך בצבע טורקיז ושאג. "אה! מה זה?" יוטה שחה לחוף במהירות. "סידראמון!" השיב השני. הנער זינק על רגליו וקפץ את אגרופו בחיוך. "הילחם!" קרא והצביע. "כן, בטח!" אמר קאבומון והחל לרוץ. "פיצוץ קרח!" שאג סידראמון, ויוטה ברח משם לפני שההתקפה של הדיג'ימון הייתה יכולה להקפיא אותו. ניאמון פיהקה פיהוק רחב וקשקשה בשלושת זנבותיה בשעה שישנה מתחת לעץ בחורשה בה היא ונקו שהו. הילדה ישבה על סלע בקרבת הנחל והביטה במימיו. במוחה, עברה שוב על מילותיו האחרונות של גומאמון: "רק תמצאו את החברים שלכן, ותצילו את העולמות שלנו. אני עשיתי את תפקידי, עכשיו תורכן." בראשה עלתה תמונתם של ריי ושינומון, ואז של קאטסואו וקיטסונומון, ולבסוף של יוטה וקאבומון. "איפה אתה, יוטה?" שאלה בלחישה, ומשב של רוח קלילה בידר את שיערה הכתום. היא עצמה את עיניה, השעינה את סנטרה על ידיה, וראתה את הנער בעיני רוחה. הוא חייך, כרגיל, וזה גרם גם לה לחייך. היא נזכרה בפגישה הראשונה שלהם, כשהציל אותה מההתקפה של אקאטורימון והצמיד אותה אליו. נקו הייתה יכולה להרגיש את חום גופו שוב, והרגישה כיצד לחייה נעשות אדומות. ואז נזכרה ביום שהגיעו לעולם הדיגיטלי, כשהדיג'ימונים ההם התקיפו אותם, וגרמו לה להיפרד ממנו. "איפה אתה, יוטה?" לחשה שוב. צעקה חזקה נשמעה וניאמון קפצה על רגליה וזקרה את זנבותיה בערנות. נקו זינקה מן הסלע עליו ישבה בבהלה והביטה אל הכיוון ממנו נשמע הקול, כשמבין העצים הופיעו יוטה וקאבומון. "הוא עוד אחרינו?!" שאל הנער תוך כדי ריצה. הדיג'ימון הביט לאחור מבלי לעצור. "אני לא רואה אותו!" אמר. "יוטה!" קראה נקו בשמחה. הנער הביט קדימה וראה את הילדה. הוא ניסה לעצור, אבל זה היה מאוחר מדי, והשניים התרסקו על האדמה. עיניהם נפגשו ופניהם האדימו. "רד ממנה!" ניאמון הכתה את יוטה והוא התגלגל על הדשא ונפל למים. נקו התיישבה והביטה אל המקום בו נעלם, כשלפתע זה הוציא את ראשו מהמים. "זו כבר הפעם השנייה היום!" אמר בכעס, וניאמון חרצה לשון. השנייה צחקקה וחיפתה על פיה בידה. "מה אתם עושים פה?" שאלה החתולה את קאבומון. "לא צרחתן?" שאל יוטה במבט מבולבל ויצא מהמים. הדיג'ימונית נענעה בראשה. "טוב, השמיעה של קאבומון קצת לא בסדר. חשבנו שאתן בצרות, אז באנו להציל אתכן." אמר בחשיבות עצמית. "הוא נפל למים וכמעט נאכל על-ידי סידראמון עצבני." לחש קאבומון לניאמון, וזו נאנחה. "צריכה עזרה?" שאל הנער והושיט את ידו לנקו. "תודה." אמרה בחיוך, תפסה בידו וקמה על רגליה. היא ניקתה את החצאית שלה מעפר והביטה בו בחיוך. השני חייך בחזרה במבוכה וגירד את עורפו. "טוב לראות שאתם בריאים ושלמים." אמר השנייה. "איפה הייתם כל הזמן הזה?" "אנחנו לא כל-כך יודעים. נסחפנו עם הזרם, וכשהתעוררנו לא ידענו איפה אנחנו. אבל הצלנו כפר של דיג'ימונים מעריץ בשם ארקאדימון טירון, ואז סתם שוטטנו וחיפשנו את כולם, עד שמצאנו אתכן." "גם אותנו התקיף שליח של ניאו דווימון." "אה, לא, ארקאדימון טירון לא היה שליח של ניאו דווימון, הוא היה עריץ עצמאי." היא צחקקה שוב. "ניאמון דיג'יגדלה." אמרה פתאום. "באמת?" שאל יוטה, וניכר שהוא מאוכזב. "כן, כשנלחמנו." "במי? אל תשאירי אותי במתח." "דיג'ימון בשם גומאמון הציל אותנו מטביעה ודאג לנו במשך היום. אבל בלילה התברר שהוא עבד עם דיג'ימון חזק יותר בשם קדבוראמון, שאיים עליו והכריח אותו לעזור לו, והתכוון למסור אותנו לידיו. בסוף הוא התחרט והזהיר אותנו, כך שהיינו מוכנות, בערך. ניאמון דיג'יגדלה והרגה את קדבוראמון, אבל עד שזה קרה, גומאמון הגן עלינו ונהרג." קולה נעשה עצוב לפתע. "הוא כיפר על הטעות שלו." אמר יוטה בניסיון לנחם אותה. "כן, זה מה שגם הוא אמר." נקו הרימה את מבטה ועיניה נצצו מדמעות. "נקו..." לפתע, היא נפלה עליו, הניחה את ראשה על כתפו ובכתה. הנער היה המום, ופניו היו אדומות שוב. "א...אני מצטער..." "אני לא רוצה שעוד אנשים ימותו." מלמלה. "אף-אחד לא ימות. אנחנו עומדים להרוג את ניאו דווימון, להציל את העולם ולחזור הביתה." הנער ניסה לחייך. השנייה הביטה בו, והוא ניגב את הדמעה שזלגה על לחייה באצבעו. "אל תדאגי." אמר. "מה אם יקרה לך משהו?" "לי? את לא צריכה לדאוג לי. יש לי את קאבומון שישמור עליי!" יוטה עשה הפסקה קצרה. "ואותך, ואת כל האחרים." הוסיף במהירות אחרי עוד רגע של שתיקה. "אנחנו נשמור אחד על השני." "אני עדיין מפחדת." משב רוח חזק פרע את שיערה וכיסה את עיניה. כשפסק, היא הסיטה את השיער והביטו בו בעיניה הסגולות. "אל תפחדי." אמר בשקט. "זה יהיה בסדר." נקו התקרבה אליו, ולו לא נותר דבר לעשות מלבד לחבק אותה בניחום. "אז באמת דיג'יגדלת?" שאל קאבומון. "או, היית צריך לראות את זה! הייתי כל-כך חזקה!" השיבה ניאמון. "אני בטוח שהייתי יכול לנצח אותך." "עוד נראה." אמרה ונגסה בדג שבכפותיה. זו הייתה שעת צהריים מאוחרת, והארבעה עדיין היו באותו מקום באותו נפגשו ואכלו פירות שקטפו מעצי היער. נקו ישבה על הסלע שלה והביטה במים במבט עצוב ומהורהר, ויוטה התהלך בין עץ אחד לאחר כשידיו שלובות מאחורי ראשו, ובכל פעם שהגיע לאחד העצים, בעט בו, הסתובב והמשיך לעבר השני. "למה אתה עצבני כל-כך?" נקו הביטה בו. זה נעצר והביט בה בבלבול לרגע. "בגלל כל מה שקרה. זה מעצבן אותי." "זה שנפרדנו?" "כן." הוא שתק לרגע. "חיפשת את קאטסואו?" גבותיה התרוממו בבלבול. "קאטסואו? לא בדיוק. פשוט...חיפשנו. חיפשנו גם אותו, אבל גם אותך ואת ריי. למה אתה שואל עליו?" "לא יודע, חשבתי שהוא הראשון שתחפשי." "אפשר ללכת לחפש אותו אם אתה כל-כך רוצה." "מה? לא, אני דווקא לא רוצה. נמצא אותו אחרי שנהרוג את ניאו דווימון, ואז נצא מפה ונחזור הביתה, ולא נצטרך להיות בחברתו יותר." "אתה לא אוהב אותו." "אבחנה חדה." לחשה ניאמון לקאבומון, וזה הנהן. "אני מניח שהוא יכול להיות בסדר לפעמים, כשהוא לא אומר לכולם מה לעשות ומשוויץ בזה שהוא יכול להילחם טוב יותר מכולם. זאת אומרת, גם אנחנו יכולים להילחם, ואל תשכחי שקאבומון דיג'יגדל ראשון." "אתה מקנא?" נקו הסתובבה אליו. "לא. אמרתי לך, קאבומון דיג'יגדל ראשון. אני מתערב שקיטסונומון אפילו לא קרוב לזה, אפילו כאן, בעולם הדיגיטלי." "היא לא התכוונה לזה." אמרה ניאמון. "הא?" שאל יוטה בבלבול. "היא לא מעדיפה אותו על פניך." אמרה החתולה בשעה שחלפה על פניו ונכנסה ליער. הנער נותר מאחור, מבולבל וסמוק לגמרי. "בואו נלך. יש לנו עוד את ריי וקאטסואו למצוא!" אמר קאבומון ומיהר אחריה. נקו הצטרפה אל יוטה וחייכה אליו, והם החלו ללכת בעקבות הדיג'ימונים.
