כי לא נותר בי כוח

[דף מיומנה של ביאנקה]

כי לא נותר בי כוח

האישה היפה שהייתי פעם עכשיו היא חורבה העצב כמו סרטן אוכל בך את התמימות הכוח החיוניות והיופי איבדתי את תחושת הזמן והמקום אנשים חוצים את חיי ועוברים לידי כאילו לא הכרתי אותם מעולם קולי סדוק ושבור והדמעה כמו איפור קבוע למה שהיו פעם עיניים אני מנסה לדלות מנבכי זכרוני רגעים כואבים יותר שעברתי ולתנחם בהם אך היא לא מוכרת לי התחושה הזו היא מפחידה היא מבעיתה היא חיה בי כטפילה גדולה ומאיימת אני נכנעת לה אין לי כוח לעוד נשימה אחת יותר מלחיות אני רוצה למות אין לי כוח יותר להרגיש כאב אין לי אין לי את יכולה לקחת אותי

 

[נשית~37]

לאסוף את השברים זה קשה..

אין פתרון קל מאשר הנפילה הרצונית הזו לתהומות הנשייה.. תאספי את השברים ותסתכלי על עצמך, תראי כמה חיים עוד יש בך..

 

[קרן אור לי]

את מפחידה אותי ../images/Emo5.gif

האם זה מתוך יומן אישי? או משהו לא אמיתי מהרררר תשובה

 

[giulietta]

ביאנקה ../images/Emo20.gif

את שרויה בעיצומו של אבל. קראתי את ההודעה הקודמת שלך, את מבכה את האובדן, את הפרידה שנכפתה עלייך. במידה רבה זה דומה לאבל על אדם שהלך מאיתנו לבלי שוב. יש שבעה מדורים, שלבים, בתהליך האבל ואם תכירי אותם אולי תביני מה מתרחש בתוכך ותדעי שזה תהליך הכרחי לפני החזרה לתיפקוד מאוזן. שבעת השלבים הם: 1. הלם, קהיון חושים, התמוטטות גופנית, בלבול ועייפות. 2. כעס עד כדי התפרצות אלימה כלפי הסובבים או כלפי עצמך, פחדים וחרדות. 3. דיכאון או אובדן טעם החיים (כאן, לפי דברייך, את מצויה). 4. נסיגה להתנהגות והרגשה ילדותית, חיפוש פיצוי, תמיכה ונחמה. 5. אשמות והאשמות נגד, עוינות ואיבה כלפי מי שעזב אותך...כלפי בן זוגך הנוכחי, כלפי כל העולם... 6. חיפוש אחר מי שנפרדת ממנו...הזיות אודותיו... 7. השלמה והסתגלות למצב החדש. מבלי להיכנס לשיפוט האם ההרפתקה היתה כדאית והאם המחיר גבוה מדי, אין ספק שאת סובלת ואת במצוקה. אם תרגישי שאינך מצליחה להתמודד עם הכאב- פני לעזרה מקצועית. ומלבד זאת, כתיבתך נוגעת מאד. שוב ושוב מוכח שהמילים העמוקות ביותר נכתבות מתוך כאב... מאחלת לך רק טוב. ג´ול

 

[מקסימהאחת]

קראי

שלחתי לך מסר... עני לי דחוף!!!

 

[sahr12]

ומחר תזרח השמש מבעד לעננים...

איש אחד, נשלח על ידי אשתו אל המרתף, להביא לה משם כמה אגוזים שהייתה זקוקה להם לתבשיל האהוב עליו לארוחת הצהריים. שמח ועליז, כשפיו מתמלא רוק לעצם המחשבה על העונג הצפוי לו, דחף האיש את ידו עמוק לתוך הכד בו היו מצויים האגוזים, חפן מלוא אגרופו, ומשך ידו החוצה להוציאה מהכד. אך אבוי, בפתח הצר של הכד נתקעה ידו, והוא לא הצליח לשחררה. ככל שניסה למשוך חזק יותר, כך כאב לו יותר. ניסה לסובב את הכד, לנענעו – לשווא. היד נשארה תקועה בפתח, בשרו נשרט, האדים וכאב. צורח מכאב ומכעס רץ אל אשתו כשהוא אוחז בכד בידו השנייה. "ראי מה קרה לי בגלל האגוזים שלך!!" צעק עליה. אחד השכנים ששמע את קריאות הבכי והכעס, נכנס ושאל מה הבעיה. סיפר לו האיש מה קרה. "אני מוכן לעזור לך", אמר השכן, "בתנאי שתעשה ב-ד-י-ו-ק מה שאגיד לך!" האיש הנואש שידו החלה מתנפחת ומכחילה כי הדם לא יכול היה לזרום אליה, אמר לו: "אני מבטיח, מבטיח לעשות כל מה שתגיד, רק עזור לי בבקשה!!" אמר לו השכן: "אוקיי, עכשיו דחף את ידך התקועה פנימה אל תוך הכד!" האיש נדהם. "מה פתאום פנימה! הרי אני רוצה להוציא אותה החוצה!! עד שהצלחתי לשחרר כמה סנטימטרים עכשיו אתה רוצה שאדחף פנימה!" נזף בו השכן: "הרי הבטחת לעשות כל מה שאגיד לך, נכון? דחף את ידך פנימה!" בלית ברירה, עמד האיש במילתו ועשה כפי שהבטיח, דחף ידו פנימה. "עכשיו", המשיך השכן, "פתח את אגרופך, ושחרר את האגוזים שתפסת חזרה אל תוך הכד!" בקשה זו ממש הרגיזה את האיש, הרי אשתו זקוקה לאגוזים עבור התבשיל האהוב עליו! אבל מאחר והבטיח לעשות כל מה שהשכן יבקש – לא הייתה לו ברירה אלא לפתוח את היד ולשחרר את האגוזים פנימה. "ועכשיו" אמר השכן, "עשה את ידך קטנה ככל האפשר, ושלוף אותה החוצה מן הכד!" עשה האיש כדבריו, וידו הנפוחה והחבולה השתחררה. "בסדר, בסדר", אמר לשכן, "היד שלי השתחררה ותודה רבה לך! אבל איפה האגוזים שאני צריך?!" בשמעו זאת, הרים השכן את הכד, הטה אותו בשיפוע על השולחן, נתן טפיחה קלה או שתיים בתחתיתו, ואל השולחן גלשו כמה אגוזים שהאישה הייתה זקוקה להם לבישול. בעל הבית פער עיניו בתדהמה, איך לא חשב על רעיון כזה קודם.. אל תראי את הסיפור הזה כל כך תמים ופשטני... חבויות בו כמה נקודות שדי מעוררות למחשבה לפעמים צריך לשנות את זווית הראיה ושלפעמים, בשביל להתקדם קדימה צריך קודם לסגת אחורה, לפעמים קשה להתעודד,להתקדם לעבר מחר חדש...כשהלב מלא..תוציאי החוצה מתוך רצון להתרוקן ולהתמלא בתחושות טובות יותר...לא לצלול לתהומות... שימרי נפשך מיאושך...את שומעת????????????

 

[חתולון*]

סער כל הכבוד

הרשמת אותי עם המובאה הנ"ל חתולון

 

[פשוט אישה**]

זיכרון...

זכריני .... כך שומעת היא קול מהדד בתוכה נשענת לאחור עיניה מצמצמת , ותש כוחה עולות בה תמונות עבר של חיים בניכר ריחות של ים מלוח , היא עכשיו בכיכר.... זכריני.... יד לה נוגעת בכתף ,ברגע שתפרוש כנף היא תתעופף אל אותם מרחקים אינסופיים בה נמצאים אהובים , המים עכשיו את רגליה מרטיבים.... זכריני.... נקישה על הדלת ,מנסים לחדור אל החדר היא בתוכה מתכנסת , קצת זועפת את זיכרונותיה מנסה לאסוף היא הרי יודעת שאין להם סוף..... זכריני.... עוד אותו ניגון עולה ובא ובידיה היא חובקת את השחר הבא עשן מיתמר מנר דולק , אור בוקר מגיע ונושק עת ללכת לבחור עוד זיכרון ולתייק..... <> הרימי ראש...

 

[צופה מהצד בעיון]

מתוקה - לא אכתוב לך הרבה

תאספי את עצמך מכאן מהצד , מאחד שמביט במילים שלך את יישות מקסימה תתפרקי ולאט תתחברי מבטיח לך שהכל יסתדר את לא יכולה לראות את זה משם , מהיכן שאת נמצאת כרגע אבל מכאן בתור אחד שצופה עבורך מהצד יש לך עוד קצת דרך קשה אחר כך הכל ירגע קחי אוויר תבכי ואת קרובה מאוד לפינה שאחריה כבר תראי את האור מבטיח נ.ב. יודע שהמילים לא כל כך עוברות אותך אבל בכל זאת חשוב שתשמעי אותן - כמו קול קורא מאי שם שתדעי היכן שהוא שיש תקווה