כי האדם עץ השדה?
שמעתי השבוע ביום הזיכרון את השיר "כי האדם עץ השדה". את המילים כתב נתן זך. נזכרתי שכשלמדנו תנ"ך בבי"ס, המורה אמרה שיש לו טעות בשיר. המשפט הוא " כי האדם עץ השדה, לבוא מפניך במצור" והפרשנות המקובלת היא שבסוך המשפט אמור לבוא סימן שאלה. כלומר "כי האדם עץ השדה, לבוא מפניך במצור?". יעני - "מה, נראה לך שהאדם הוא כמו עץ?" (כלומר - לא. האדם אינו כמו עץ). ככל שהקשבתי לשיר, ככה הגעתי למסקנה שהוא באמת לא משכנע אותי שיש איזה דמיון בין אדם לעץ, ואני לא מבינה מה אני גם אמורה להסיק מן הדמיון הזה, אם אשתכנע שהוא קיים. "כי האדם עץ השדה כמו העץ, האדם צומח" אבל אנשים צומחים פיזית ד גיל מסויים בלבד. כך גם עצים. אחרי כיך מסויים אנשים צריכים להתאמץ מאוד כדי להמשיך לצמוח, ועצים לא ממשיכים לצמוח בכלל... "כמו העץ, האדם נגדע" להיגדע זה לא חלק בלתי נפרד מחייו של אדם, ולא של עץ. אם היה אומר משהו כמו "כמו אדם, גם העץ עלול להיגדע" או "כמו העץ, גם כשהאדם נגדע זה עצוב". אבל להגיד "כמו העץ האדם נגדע - יש כאן רמז לזה שזה חלק טבי מחיי אדם ועץ... וזה לא מרגיש לי נכון. "כי האדם עץ השדה. כמו העץ, הוא שואף למעלה" ךא יודעת. עצים באמת יש להם איזה קטע כזה שהצמרת שלהם היא חלק מן השמיים. אנשים אין להם אתץ זה. הם אולי שואפים למעלה, אל אלוהים, במובן הרוחני של המילה. אבל מאוד שונה מאשר עץ. רוב בני האדם שאני מכירה שואפים... קדימה. לא למעלה. או שהם מסתכלים רוב הזמן על האדמה ולא יוצאים מהריבוע שלהם. "כמו העץ, הוא נשרף באש". שוב, זה קורה לאנשים מסויימים. עץ נשרף באש באופן טבעי. הוא נראה כמיועד להישרף. אדם לא בוער כמו עץ. אדם נכווה. זה לא דומה בכלל... "ואני לא יודע אפה הייתי ואיפה אהיה. כמו עץ השדה" טוב, זה כבר ממש מוזר. העץ בדוק איפה שהשארת אותו. הוא היה פה אתמול וגם מחר הוא יהיה פה. הוא יודע טוב מאוד איפה הוא היה ואיפה הוא יהיה, בשונה לחלוטין מאדם. "אהבתי וגם שנאתי. טעמתי מזה ומזה" (מה הקשר לעץ) "קברו אותי בחלקת השדרה ומר לי מר לי בפה כמו עץ השדה" גם זה הורס אותי. עץ "קבור בחלקת השדה", יעני שתול, הוא העץ הכי חי שיש. זה עץ בסדר גמור. לא מר לו בפה ולא כלום. אדם קבור בשדה זה אדם מת. אין שום דמיון. "כי האדם עץ השדה כמו העץ, הוא צמא למים" טוב, נו "כמו העץ, הוא נשאר צמא" זה נכון שרב בני האדם נראים כאילו אף פעם אי אפשר באמת להרוות ולספק אותם. תמיד יש להם צורך בעוד משהו. אבל דווקא עצים לא... הם צריכים מים וקצת דשן ואין להם תלונות. "ואני לא יודע איפה הייתי ואיפה אהיה וגו'" א מה הוא בעצם רוצה מעץ השדה?
שמעתי השבוע ביום הזיכרון את השיר "כי האדם עץ השדה". את המילים כתב נתן זך. נזכרתי שכשלמדנו תנ"ך בבי"ס, המורה אמרה שיש לו טעות בשיר. המשפט הוא " כי האדם עץ השדה, לבוא מפניך במצור" והפרשנות המקובלת היא שבסוך המשפט אמור לבוא סימן שאלה. כלומר "כי האדם עץ השדה, לבוא מפניך במצור?". יעני - "מה, נראה לך שהאדם הוא כמו עץ?" (כלומר - לא. האדם אינו כמו עץ). ככל שהקשבתי לשיר, ככה הגעתי למסקנה שהוא באמת לא משכנע אותי שיש איזה דמיון בין אדם לעץ, ואני לא מבינה מה אני גם אמורה להסיק מן הדמיון הזה, אם אשתכנע שהוא קיים. "כי האדם עץ השדה כמו העץ, האדם צומח" אבל אנשים צומחים פיזית ד גיל מסויים בלבד. כך גם עצים. אחרי כיך מסויים אנשים צריכים להתאמץ מאוד כדי להמשיך לצמוח, ועצים לא ממשיכים לצמוח בכלל... "כמו העץ, האדם נגדע" להיגדע זה לא חלק בלתי נפרד מחייו של אדם, ולא של עץ. אם היה אומר משהו כמו "כמו אדם, גם העץ עלול להיגדע" או "כמו העץ, גם כשהאדם נגדע זה עצוב". אבל להגיד "כמו העץ האדם נגדע - יש כאן רמז לזה שזה חלק טבי מחיי אדם ועץ... וזה לא מרגיש לי נכון. "כי האדם עץ השדה. כמו העץ, הוא שואף למעלה" ךא יודעת. עצים באמת יש להם איזה קטע כזה שהצמרת שלהם היא חלק מן השמיים. אנשים אין להם אתץ זה. הם אולי שואפים למעלה, אל אלוהים, במובן הרוחני של המילה. אבל מאוד שונה מאשר עץ. רוב בני האדם שאני מכירה שואפים... קדימה. לא למעלה. או שהם מסתכלים רוב הזמן על האדמה ולא יוצאים מהריבוע שלהם. "כמו העץ, הוא נשרף באש". שוב, זה קורה לאנשים מסויימים. עץ נשרף באש באופן טבעי. הוא נראה כמיועד להישרף. אדם לא בוער כמו עץ. אדם נכווה. זה לא דומה בכלל... "ואני לא יודע אפה הייתי ואיפה אהיה. כמו עץ השדה" טוב, זה כבר ממש מוזר. העץ בדוק איפה שהשארת אותו. הוא היה פה אתמול וגם מחר הוא יהיה פה. הוא יודע טוב מאוד איפה הוא היה ואיפה הוא יהיה, בשונה לחלוטין מאדם. "אהבתי וגם שנאתי. טעמתי מזה ומזה" (מה הקשר לעץ) "קברו אותי בחלקת השדרה ומר לי מר לי בפה כמו עץ השדה" גם זה הורס אותי. עץ "קבור בחלקת השדה", יעני שתול, הוא העץ הכי חי שיש. זה עץ בסדר גמור. לא מר לו בפה ולא כלום. אדם קבור בשדה זה אדם מת. אין שום דמיון. "כי האדם עץ השדה כמו העץ, הוא צמא למים" טוב, נו "כמו העץ, הוא נשאר צמא" זה נכון שרב בני האדם נראים כאילו אף פעם אי אפשר באמת להרוות ולספק אותם. תמיד יש להם צורך בעוד משהו. אבל דווקא עצים לא... הם צריכים מים וקצת דשן ואין להם תלונות. "ואני לא יודע איפה הייתי ואיפה אהיה וגו'" א מה הוא בעצם רוצה מעץ השדה?