כיצד נכון לומר

[ציקימינגו1]

כיצד נכון לומר

אנדבו או אנדבנו.?
אביאו או אביאהו.?
אצלם או אצלהם ?
בשבילם או בשבילהם?

בתודה צ'י

 

[מיכי 10]

על שני הראשונים, צריך לחשוב קצת.

לגבי האחרונים, אין לי ספק:

אצלם - נכון. (אצלהם - שגיאה).
בשבילם - נכון. (בשבילהם - שגיאה).

אני לא לגמרי בטוחה, אבל חושבת שבקשר ל"אנדב אותו" או "אביא אותו" - הצורה הראשונה רגילה, בעוד השניה (אנדבנו, אנדבהו) (אביאהו) - יותר תנ"כית.

 

[יאקים2]

בוקר טוב לך, צ'י.

ראשית, בוא נבדיל בין השיבוש המובהק בשבילהם/ אצלהם, שבו נטיית מילות יחס עם כינויי גוף לבין הדוגמות האחרות שבהן יש נטיית פועל עם כינויי מושא.
בנטיית שם עצם או מילת יחס עם כינויי גוף/ קניין ישנה סיומת -הם רק בנטיית הרבים: שביל - שבילָם, שבילים- שביליהם, כך גם במילות היחס:
אצלם, בשבילם, בעדם, נגדם למענם ועוד - לעומת מאחורי> מאחוריהם; לפני> לפניהם; אלי> אליהם;
לעומת זאת, בנטיית הפועל עם כינויי המושא ה"סיפור" שונה: אשמור אותו = אשמרהו; אנדב אותו = אנדבהו, גם אנדבו, ובמקרא לעתים אֲנַדְּבֶנּוּ
וכן אביא אותו = אביאו, אביאהו וגם אביאנּו..

 

[ציקימינגו1]

יקים תודה .למה שלהם ולא שלם?

 

[trilliane]

כי לכל כלל יש יוצא מן הכלל...

 

[יאקים2]

ויש גם להם (במקרא גם לָמוֹ), מהם, בהם (ולצד .

צורה זו גם בָּם)..

 

[איתי שלר]

כי

מבחינה היסטורית, המילה "שלהם" נוצרה מהצירוף "ש"+ "להם", ולא מצירוף "של"+סיומת רבים.

 

[יאקים2]

"של" מילת היחס (השייכות) אכן

במקורה היא צירוף של שֶ + לְ(שֶלִּשְלֹמֹה), אבל בלשון חכמים היא מופיעה כבר כמילה עצמאית המציינת קניין,
לכן הנימוק שלך לא נראה לי כל כך משכנע, הגם שהוא נשמע מעניין.

 

[איתי שלר]

ראשית,

מה שקובע את הצורה הוא דרך היווצרות המילה - גם אם מאוחר יותר היא קיבלה מעמד עצמאי, באותו תזמן כבר הצורה "שלהם" הייתה שגורה בשימוש.
שנית, בלשון התנאים לא תמצא "של" העומדת בפני עצמה (בכתבי היד הנחשבים). אמנם מבחינת מעמדה התחבירי היא יכולה להופיע בראש נשוא שמני ולא רק כלוואי (מה שאומר שבכל זאת היה כאן שינוי מהמקור).
יש להזכיר עוד, שבאגרות בר כוסבה המילה "של" מופיעה בפני עצמה, מה שמעיד על כך שהייתה בשימוש גם אם נחשבה לצורה משובשת.

 

[יאקים2]

איתי, האם על כגון זה לא נותר אלא

לומר "היא הנותנת"?
במילים אחרות, ניתן לראות סינכרונית את "של" כישות עצמאית, הגם שבמקורה נוצרה מצירוף של ש + ל.

 

[איתי שלר]

בהחלט

ואת עקבות ההתפחות ניתן לזהות בכך שהצורה המשמשת היא "שלהם" ולא "שֶׁלָּם".

 

[יאקים2]

נשמע הגיוני במחשבה שנייה.

 

[Rafi Moses]

בם וגם בהם.

 

[Rafi Moses]

וגם: אנדבנהו, אביאנהו.

 

[ציקימינגו1]

אז במקום ידבנו ליבו אפשר ידבו ליבו..צ'י

 

[יאקים2]

לטעמי, כן.

 

[חוכך בדעתו 2]

לעניות דעתי, ידבנו לבו הוא משהו בין קולוקציה

לצירוף כבול. לכן לטעמי - ידבו לבו לא הולך.

 

[יאקים2]

אמנם נכון שאנו יכולים לראות ב"ידבנו לבו"

צירוף כבול, אך אין כאן כל רלוונטיות, לעניות דעתי, לאפשרות להטות פועל זה (אגב, בבניין קל הדי נדיר בלשון ימינו....) ללא הנו"ן.

 

[חוכך בדעתו 2]

דומני שיש גם יש רלוונטיות. לו עסק השואל בהטיה

גרידא, ניחא. אך כיוון ששאל על הצירוף 'ידבו/ידבנו לבו', עניתי מה שעניתי.

 

[יאקים2]

בסדר, חוכך. אחים אנחנו, אל נא באפך.חחחחחח