כיסא העינויים שלי
כיסא העינויים שלי כחול. מישהו פעם החליט שכחול זה צבע מרגיע, וכולם האמינו.
הוא נמוך מדי בשבילי, וכואב לי הגב, וגם הברכיים.
כבר כל כך הרבה זמן אני יושב בו, וישן בו, ובוהה ממנו בעולם, שהתחת הגרום שלי הטביע את חותמו בכרית.
יש לו ידיות מתכת מעצבנות בשני הצדדים, שעושות לי סימנים כחולים בצלעות כל פעם שאני מנסה לשנות תנוחה. פתאום עלתה בי המחשבה שאולי החבורות בדיוק בצבע של הכיסא. הרמתי את החולצה לבדוק. קרוב, אבל לא בדיוק.
״מתי הספקת לשחק עם מישהו אחר?״ קולך מעיר אותי ממחשבות. חשבתי שאתה ישן. אני מתקרב אליך, ואתה מרים את חולצתי ומעביר את קצות אצבעותיך על עורי. אני מצטמרר בעונג, ומזכיר לעצמי איפה אנחנו. חוזר לשליטה עצמית.
״מצחיק מאד״ אני אומר ומנשק אותך על המצח. מסדר את השמיכה שלך. מלטף את שערך.
״תצחק, תצחק״ אתה אומר.
״כשאבוא הביתה אתה עוד תשלם על כל התחצפות בנפרד.״
אני מחייך אליך. אתה כנראה באמת מרגיש יותר טוב אם אתה מתחיל לחשוב על סקס.
אתה מחייך בחזרה. יש עדיין עייפות בחיוך שלך, והשפתיים שלך עדיין קצת כחלחלות, אבל אין מה להשוות עם קודם.
האחות נכנסת להחליף לך אינפוזיה, אתה מחמיא לה על התסרוקת, מפלרטט קצת. היא צוחקת אליך וכוללת גם אותי בחיוך בעינים טובות.
אני חוזר לכיסא העינויים הכחול.
כיסא העינויים שלי כחול. מישהו פעם החליט שכחול זה צבע מרגיע, וכולם האמינו.
הוא נמוך מדי בשבילי, וכואב לי הגב, וגם הברכיים.
כבר כל כך הרבה זמן אני יושב בו, וישן בו, ובוהה ממנו בעולם, שהתחת הגרום שלי הטביע את חותמו בכרית.
יש לו ידיות מתכת מעצבנות בשני הצדדים, שעושות לי סימנים כחולים בצלעות כל פעם שאני מנסה לשנות תנוחה. פתאום עלתה בי המחשבה שאולי החבורות בדיוק בצבע של הכיסא. הרמתי את החולצה לבדוק. קרוב, אבל לא בדיוק.
״מתי הספקת לשחק עם מישהו אחר?״ קולך מעיר אותי ממחשבות. חשבתי שאתה ישן. אני מתקרב אליך, ואתה מרים את חולצתי ומעביר את קצות אצבעותיך על עורי. אני מצטמרר בעונג, ומזכיר לעצמי איפה אנחנו. חוזר לשליטה עצמית.
״מצחיק מאד״ אני אומר ומנשק אותך על המצח. מסדר את השמיכה שלך. מלטף את שערך.
״תצחק, תצחק״ אתה אומר.
״כשאבוא הביתה אתה עוד תשלם על כל התחצפות בנפרד.״
אני מחייך אליך. אתה כנראה באמת מרגיש יותר טוב אם אתה מתחיל לחשוב על סקס.
אתה מחייך בחזרה. יש עדיין עייפות בחיוך שלך, והשפתיים שלך עדיין קצת כחלחלות, אבל אין מה להשוות עם קודם.
האחות נכנסת להחליף לך אינפוזיה, אתה מחמיא לה על התסרוקת, מפלרטט קצת. היא צוחקת אליך וכוללת גם אותי בחיוך בעינים טובות.
אני חוזר לכיסא העינויים הכחול.
