כיבוד הורים

[yaakii]

כיבוד הורים

ישנו הסיפור הידוע של האבן שחסרה מחושן הכהן, ובעקבות כך הגיעו שליחים לביתו של איש שידוע היה כבעל אבנים טובות וכשהציעו לו כסף תמורת האבן, גם סכומים גדולים, סירב האיש בגלל שהמפתח לתיבת האבנים היה תחת כרו של אביו הישן. הגמרא במסכת קידושין הביאה את הסיפור להראות שאין קץ לגדולה של מצוות כיבוד הורים. כשלמדנו את הוסגייה הזו בכיתה שלי עלתה השאלה:מדוע עשה זאת הבן, האם באמת היה זה כיבוד, האם לא היה מעדיף האב לקבל/אפילו שבנו יקבל את האבן תמורת כמה שעות שיינה? אשמח לתשובה.

 

[yaakii]

*גדולה=גודלה

 

[אופירA]

כיבוד הורים

למדתי את הסוגיה הזו מפיו של הרב נ. דיאמנט, בדברו על כיבוד הורים: הוא הביא את דברי השולחן ערוך על שיש בן שמאכיל את אביו תרנגולות פטומות בכל יום, אך כיוון שעושה זאת בזעף פנים ומביישו - יורש גיהנם, ויש בן שמעביד את אביו בפרך בטחינה בריחיים, כדי להצילו משעבוד קשה יותר ע"י המלכות, ועל כן יורש גן עדן. וכן הביא הנכתב בקיצור שולחן ערוך, פרק הלכות כיבוד אב ואם, סע' ד: "היה אביו או אמו ישנים, ומפתח חנותו של הבן תחת ראשיהם, אסור להקיצם משנתם, אף על פי שיפסיד ריוח הרבה. אבל אם יגיע ריוח לאביו אם יקיצו, ואם לא יקיצו יצטער על מניעת הריוח, מצווה להקיצו, כיוון שישמח בזה. וכן מצווה להקיצו ללכת לבית הכנסת או לשאר דבר מצווה, מפני שכולם חייבים בכבוד המקום ברוך הוא". ואז שאל הרב כיצד מסתדרים הדברים - מצד אחד, הדברים שהובאו בשו"ע, ומצד שני הסיפור על דמא בן נתינא, שזכה בזכות כיבוד הורים שלא העיר את אביו? וענה והסביר: שזה ההבדל בין יהודי לגוי. דמא בן נתינא היה גוי, והבנתו בקדושת המצווה של כיבוד הורים אינה הבנת תכליתה. ועל כן היה שכרו שזכה לשנה הבאה לפרה אדומה, והחזיר לאביו כפל כפליים את כל מה שהפסיד בגלל שלא העירו על מנת לפתוח את תיבת האבנים הטובות. הוא יצא נשכר, משום שעסק במצווה היקרה של כיבוד הורים, שאין קץ לגודלה. ואמנם יצא נשכר כפל כפליים, אבל שכרו היה חומרי ולא רוחני, כי גם הבנתו היתה חומרית ולא רוחנית, כלומר בשכל אנושי ולא בשכל של תורה. ובאמת, היהודי מבין, ואף הצטווה להעיר את האב במקרה שאם לא יעירו יגרום לו בכך צער לאחר שיתעורר, וידע שהפסיד הון רב. כלומר לא המעשה קובע, אלא מה שמאחוריו - תכלית הפעולה.