כיבוד אורחים

[ב ה י ר]

../images/Emo124.gifההיסטריה בשיאה../images/Emo53.gif

רגע... עוד לא הספקתי לקרוא עד הסוף אני פשוט היסטרית. שני בת שנה וחודשיים אוכלת ענבים שאני חותכת לה אותם לרבעים אפונה מבושלת לפעמים בארוחת ערב אני לא מועכת לה אותה. וצי'ריוס כל בוקר עם מעט חלב . כבר חודש וחצי היא משתעלת שיעול יבש אנהלציות לא עוזרות (עם בודיקורד וונטולין) אפילו כבר קבעתי תור לרופא מומחה ריאות יש לה התקפות שיעול בעיקר בלילות שלוקח לי שעה להרגיעה אותה. עכשיו אחריי שקראתי חלק מהדברים מה לעשות ? ללכת לרופא להגיד לו מה שקראתי פה אולי, אולי, חלילה יש סיכוי. מה לבקש? איזו בדיקה מגלה אם חלילה יש משהו בקנה הנשימה????

 

[נמרה כתומה]

גם אני נכנסתי להיסטריה

עשיתי בירור קצר באינטרנט, שם קצת יותר רגועים מאיתנו ופשוט ממליצים לגשת לרופא אשר יכול להמליץ על בדיקה (אמנם חודרנית) אך לדבריהם לא מסובכת - שבה מחדירים מכשיר כלשהו אשר ניתן באמצעותו לראות האם נתקע משהו בקנה ואם כן לשלוף אותו.

 

[ליליה והגמדים]

ביסלי זה פיכס בכל מקרה ../images/Emo13.gif

 

[ליליה והגמדים]

אורחים אוכלים מתוקים?

אצלי אוכלי דווקא גם וגם, אולי בגלל זה אין לי בעייה עם זה שהיא אוכלת. זה נע מסלטים, דרך סושי/שרימפסים וכל מיני כאלה, גבינות, לחמים שונים ומשונים, פסטות - אין כמעט מתוקים. ובימי הולדת של ילדים אני לא מגבילה אותה, כי זה לא תכוף במיוחד. את מארחת הרבה?

 

[תמר אדר]

אוי. כמה שזה היה מוכר

לפני שלוש שנים חוויתי את חווית "הישועה של האורחים".בהתחלה הפסקתי להגיש מתוקים, והגשתי גבינות,ומלוחים. הבת שלי מהר מאוד התאימה את טעמה לתפריט החדש, ואז הגעתי להחלטה שאת האורחים שלנו (המבוגרים) אזמין רק לאחר שקטנות ישנות. וזה עובד נהדר. במצב שיש אורחים עם ילדים, אני מגישה להם בנפרד שהבת שלי היתה רב המלצרים. וגם זה עבד. היום הבת שלי בת חמש, תנסי. בהצלחה- תמר

 

[צוצי1]

שאלה

אז בעצם, מה שאתם מציעים לי זה: להמנע מאורחים בשעת היום- שעת הפעילות ולארח רק בערב כשגם אנחנו כבר מותשים או להגיש כיבוד אחר שגם בריא לילדה. זאת אומרת שאין שום דרך להגביל אותה בכמות האוכל שהיא אוכלת? או לגרום לה לא לאכול את הכיבוד של האורחים?

 

[לאה_מ]

אני לא מציעה להגביל ארוח לשעות הערב

בטח לא אם זה לא מתאים לכם. תראי, אני אישית לא מתרגשת אם הילדים שלי אוכלים את הכיבוד שאני מגישה לאורחים. כמו שאני לא מסתכלת בצלחות של האורחים שלי, אני גם לא מסתכלת בצלחות של הילדים, ואם הם מתרגשים מהאורחים או מהאוכל המיוחד שמוגש, ורוצים לאכול שתי פרוסות עוגה או שלוש - אני לא אעצור את זה. הרי אלא אם אתם מארחים מדי יום, זה לא שמה שקובע את כמות האוכל שהיא אוכלת הוא דוקא אותם אירוחים. מה שכן הייתי עושה זה נותנת לה צלחת, ומבקשת ממנה שכשהיא רוצה לאכול שתבקש ממני (או שתקח בעצמה) ותשים בתוך הצלחת שלה ותאכל משם. אם את יודעת שכשאת מכינה צלחת פירות היא גומרת חצי, כנראה שתצטרכי להכין כמות גדולה יותר

 

[טלי12345]

מה עם לסכם איתה מראש?

למשל הבן שלי בן שנה ו-4. היינו בפיקניק שהיו שם המון ממתקים הרשתי לו לאכול 5 עוגיות וכשנתתי לו את האחרונה אמרתי לו: "זה האחרון ודי". הוא כבר מבין את המשפט כי אני אומרת אותו לא רק בהקשר של העוגיות., והוא קיבל שזו האחרונה. אפשרות אחרת היא לעשות סימולציה

עם מישהו קרוב (לא הרבה אורחים) ולהבין א ת הבעיותיות בהתנגות, ולראות ממתי זה מתחיל. (אולי היא משתעממת ולכן מחסלת ממתקים?) אפשרות שלישית היא לשאול את עצמך, מה את מרגישה כשזה קורה? מהי הנקודה שהכי מפריעה לך? אולי יש משהו בחינוך שלך או בהורות שלך מהתת מודע שמציץ כאן ושווה ללמוד מזה

 

[ליליה והגמדים]

תני לי לצייר לך את זה אחרת

יש לי ילדה בת שנתיים וחודש, שאיך שמופיע אוכל על שולחן כלשהו היא נעמדת לידו ומתחילה לאכול. כולם נורא מבסוטים דווקא, מפרגנים לאללה, שואלים אותה עם טעים, מפתחים איתה שיחה על האוכל. היא לא שמנה והיות ונראה לי שהיא ירשה את הגוף שלי, נראה לי שזה גם ימשיך ככה. לאף אחת ואחד (חברות וחברים, בני ובנות משפחה, עמיתות לעבודה (כי אני אמא שעובדת הרבה עם הילדים בסביבתי), שולחנות סביבנו בבתי קפה - לא שמעתי מעולם הערות של "הילדה מורעבת" ואם ישאלו אותי אני אודה שהיא מורעבת כמובן ושאני ממתינה כבר שנתיים וחודש שמישהו יאכיל לי אותה. היא גם לא יודעת עדיין (כעת היא קצת לומדת, כך שזה קורה הרבה פחות) מה "שלנו" ומה לא ולכן לוקחת מאחרים. ישבנו במסעדה בזכרון לפני שבועיים - היא ליקטה מהצלחות של כולם. אחרי ילד שלא אוכל כלום - זה אושר ענמק, ילדה כזו. תהני מזו שלך. שתאכל ותהנה.

 

[אמא זולו]

יש לי ילד כזה גם...

הוא ממש לא מורעב אבל כשבאים אורחים או מחוץ לבית הוא מאד אוהב לאכול, גם דברים שבבית הוא לא מי יודע מה מת עליהם. בהתחלה הייתי נבוכה, גם מעצם הבליסה הזו, בקושי לועס וכ'ו. אבל באיזשהו שלב עשיתי עם התופעה שלום ואני כבר לא נבוכה. אני מקבלת את זה בחיוך. אני הלא יודעת שהוא לא מורעב ושיש לו נימוסי שולחן

אז לא נורא...