deep ocean
New member
כח ההשפעה
לפני שהתחלתי ללמוד פה, באוניברסיטת ת"א (תואר שני), כולם הזהירו אותי מפני הסנוביזם והיחס הקר של המרצים ואנשי הסגל. למען האמת, את התואר הראשון עשיתי במכללה בעיקר בגלל שיקודלי מרחק, אך גם בגלל שרציתי לעשות תואר עם אווירה אישית ויחס טוב עם המרצים. כאשר ניסיתי להתקבל לאוניברסיטת ת"א, בטלפון נתקלתי באנטיפטיות. המזכירה שאלה על הממוצע שלי בתואר הראשון, וכאשר אמרתי אותו היא אמרה שבדרך כלל אנשים מתקבלים עם ממוצע גדול יותר והיא לא יודעת אם אני אתקבל, אבל שאני אשלח את התעודה, שזה לא יכול להזיק, ועוד כל מיני דברים. היא התייחסה בזלזול ואני הייתי בשוק מזה שכל מה שאמרו לי אכן מתגשם. טילפנתי למרצה שלי מהתואר הראשון והוא הרגיע אותי, שהם סתם תופשי תחת ושאני לא אתרגש. טוב כמובן שהתקבלתי. קודם כל, ראוי לציין שעם המרצים התחברתי מצויין על ההתחלה. שום סנוביזם. ההתחלה שלי עם הבחורות מהמזכירות לא היתה מזהירה. כאשר באתי לשאול שאלות ביום הראשון, הם ענו לי במהירות, באנטיפטיות, בזלזול. חלפו לי מחשבות בראש-ללכת ולהישאר ללא תשובות? ואז החלטתי להישאר ולהתמודד עם היחס שלהם, להמשיך לשאול שאלות, אפילו כאלו שלא תיכננתי- להמשיך! להמשיך! להמשיך! אני לא זוכרת מה בדיוק אמרתי, אבל החלטתי לגרום להם להבין שהן צריכות לעזור לי, ואני לא מתכוונת ללכת או להיכנע לנסיונות שלהן. זה היה גורם או לאנטי שלהן או לשינוי חיובי. זה גרם לשינוי חיובי, מכיוון שכיוונתי את זה כך שיגרום לשינוי כזה! דוגמא שהפתיעה אותי עכשיו, למרות הכל- צריכים להירשם לקורסים עד השבועיים הראשונים של הסמסטר. לאחר מכן אין אפשרות לבטל קורסים. באתי עכשיו למזכירות בבקשה שיבטלו לי קורס. באתי נחושה, עם ביטחון, בחיוך, עם ידיעה שיעזרו לי. הכל קשור באמונה ובביטחון. אני בטחתי בזה שיעזרו לי-הן עזרו לי. היא ביטלה לי את הקורס. היא אמרה אנחנו לא עושים את זה, אבל שלא תגידי שאנחנו לא עוזרים לך (האם היא קלטה את המחשבות שלי
) זאת המחשבה שהיתה לי בראש בפעמים הראשונות שבאתי לשם-חשבתי איך הן לא עוזרות לי ושהן צריכות לעזור לי). למה זה מפתיע אותי עדיין? היה לי את הספק הקטן שאולי ישללו את הבקשה שלי. זה דבר שממש לא נוהגים לעשות. בכל אופן, אני שמחה ומרוצה שהבאתי את המזכירות לשינוי היחס כלפי והדבר הכי חשוב שהבאתי את עצמי לשינוי היחס שלי אליהן כל גורם משפיע על השני אני חושבת עליהן דברים חיוביים-הם חושבות עלי וכו´ סתם משהו שרציתי לשתף אותכם.
לפני שהתחלתי ללמוד פה, באוניברסיטת ת"א (תואר שני), כולם הזהירו אותי מפני הסנוביזם והיחס הקר של המרצים ואנשי הסגל. למען האמת, את התואר הראשון עשיתי במכללה בעיקר בגלל שיקודלי מרחק, אך גם בגלל שרציתי לעשות תואר עם אווירה אישית ויחס טוב עם המרצים. כאשר ניסיתי להתקבל לאוניברסיטת ת"א, בטלפון נתקלתי באנטיפטיות. המזכירה שאלה על הממוצע שלי בתואר הראשון, וכאשר אמרתי אותו היא אמרה שבדרך כלל אנשים מתקבלים עם ממוצע גדול יותר והיא לא יודעת אם אני אתקבל, אבל שאני אשלח את התעודה, שזה לא יכול להזיק, ועוד כל מיני דברים. היא התייחסה בזלזול ואני הייתי בשוק מזה שכל מה שאמרו לי אכן מתגשם. טילפנתי למרצה שלי מהתואר הראשון והוא הרגיע אותי, שהם סתם תופשי תחת ושאני לא אתרגש. טוב כמובן שהתקבלתי. קודם כל, ראוי לציין שעם המרצים התחברתי מצויין על ההתחלה. שום סנוביזם. ההתחלה שלי עם הבחורות מהמזכירות לא היתה מזהירה. כאשר באתי לשאול שאלות ביום הראשון, הם ענו לי במהירות, באנטיפטיות, בזלזול. חלפו לי מחשבות בראש-ללכת ולהישאר ללא תשובות? ואז החלטתי להישאר ולהתמודד עם היחס שלהם, להמשיך לשאול שאלות, אפילו כאלו שלא תיכננתי- להמשיך! להמשיך! להמשיך! אני לא זוכרת מה בדיוק אמרתי, אבל החלטתי לגרום להם להבין שהן צריכות לעזור לי, ואני לא מתכוונת ללכת או להיכנע לנסיונות שלהן. זה היה גורם או לאנטי שלהן או לשינוי חיובי. זה גרם לשינוי חיובי, מכיוון שכיוונתי את זה כך שיגרום לשינוי כזה! דוגמא שהפתיעה אותי עכשיו, למרות הכל- צריכים להירשם לקורסים עד השבועיים הראשונים של הסמסטר. לאחר מכן אין אפשרות לבטל קורסים. באתי עכשיו למזכירות בבקשה שיבטלו לי קורס. באתי נחושה, עם ביטחון, בחיוך, עם ידיעה שיעזרו לי. הכל קשור באמונה ובביטחון. אני בטחתי בזה שיעזרו לי-הן עזרו לי. היא ביטלה לי את הקורס. היא אמרה אנחנו לא עושים את זה, אבל שלא תגידי שאנחנו לא עוזרים לך (האם היא קלטה את המחשבות שלי