כח-אלימות, הרג-רצח

[Yin]

כח-אלימות, הרג-רצח

אני מבקש להבהיר, בעיקר לעצמי, האם יש הבדלים ומהם בין הפעלת כח לבין אלימות, וכנ"ל לגבי הרג ורצח. תודה Yin

 

[Yin]

דעתי

אלימות היא הפעלת כח באופן מוגזם או שלא לצורך. רצח הוא הרג לא מוצדק. זה נכון לכל היצורים. ניתן להפעיל כח, ואם צריך גם להרוג. אסור להתנהג באלימות או לרצוח.

 

[m_katzmann]

מותר להרוג????????../images/Emo18.gif

מותר להרוג??????????????????????????????????????????????????????????? מהו רצח לא מוצדק? מי קובע אם משהו מוצדק או לא? האמירה שלך היא מסוכנת ומסכנת. מאיה

 

[Yin]

אני קובע מה מוצדק

בשבילי, ויש כאלו שקובעים זאת לחברה. אני לא מזהה כאן אמירות בכלל ובטוח שלא מסוכנות. אני מנסה להבין טוב יותר. מה את אומרת על המשפט: הריגה של אדם אחר שבא להרוג אותי אינה לא בלתי מוצדקת. האם מותר בעינייך להפעיל כח, גם כח פיזי? האם מקובלת עליך הגדרתי לאלימות? Yin

 

[m_katzmann]

לא הבנתי את ההגדרה../images/Emo4.gif

מצטערת לא לגמרי הבנתי את ההגדרה, תוכל להסביר אותה בשפה שגם לעמך כמוני תהיה מובנת? הרג, רצח - בעבורי אין הבדל גדול. כמובן יש הרג בלתי נמנע כמו במלחמה, אבל אני לא רואה את החיים כזירת קרב. אני רואה את החיים, כמקום למימוש הזדמנויות, כמקום שבו ניתן לחפש ואף למצוא אנשים שמחזקים אותך בדרך אל אותו החלום.

מאיה

 

[Yin]

אלימות, בעיני היא הפעלת כוח

שלא לצורך או באופן מיותר. חשבתי שניתן לקיים דיון ערכי (על ערכים), שיבהיר לי מספר דברים. אין לי שמץ של מושג מה הקשר בין הצהרתך "רואה את החיים, כמקום למימוש הזדמנויות, כמקום שבו ניתן לחפש ואף למצוא אנשים שמחזקים אותך בדרך אל אותו החלום" לבין הדיון. החיים אינם זירת קרב, אבל בחיים קורים ארועים, ארועים בהם יש צורך לקבל החלטות. קבלת החלטות היא תוצאה של מספר דברים, בין השאר ערכים. אני לא מאחל, אבל אם בחורה נמצאת במצב בו אנס מצמיד סכין לצווארה, אין משמעות להיותה צימחונית ומחפשת שותף שיחזק אותה בדרך לחלום, היא צריכה לבחור בין כניעה להפעלת כוח. גם במלחמה ניתן פעמים לא מעטות לבחור איך לפעול, לא בכל המקרים יש צורך להרוג. Yin

 

[Talia E]

נראה לי שלא הבנתי את כוונתך

אולי תסביר לי? אני אענה כמיטב יכולתי ממה שהבנתי: למיטב הבנתי את השימוש במילים הרג ורצח: הרג זה "בטעות" או "מוצדק" (כביכול) בעוד שרצח הוא מעשה "בלתי מוצדק" ו"בכוונה תחילה". במילים אחרות: הרג = "רצח לא בכוונה" = אי לקיחת אחריות או: הרג = "רצח עם מטרה טובה" (מישהו כבר קרא את הדיונים שלי על "המטרה מקדשת את האמצעים"?...

) או כדברי אינשטיין: "להרוג במלחמה זה אותו דבר כמו רצח רגיל" בין כח לאלימות: כח הוא אנרגיה שקיימת ביקום אלימות היא שימוש של אותו כח כנגד חלקים של היקום

 

[Talia E]

מילה חסרה: המטרה מקדשת את האמצעים

 

[Yin]

אין לי כוונה, רק נסיון להבין

האם גרימת מוות תוך כדי הגנה עצמית זהו רצח? האם הרג לצורך אוכל (ללא התעללות) הוא רצח?

 

[Talia E]

כן

רצח = לגרום למוות של מישהו. גם אם מישהו מחליט לרצוח למטרה מסוימת, זה עדין רצח. הסר לרגע את הקונקסט של הערכיות (טוב/רע) וראה שאין הבדל. יכול להיות שמישהו יחליט ששוה לקחת חיים של מישהו כדי לא למות ברגע מסויים ויחליט שלא שווה לרצוח, כדי לאכול את הגופה, ויכול להיות מישהו שיחליט ששווה לרצוח, כי כך יותר נוח לו ועוד ועוד... אני חושבת שהשימוש במילה "הרג" הוא אולי יותר מדוייק למעשה, אך אני מעדיפה להשתמש במילה "רצח", כי יש בה יותר משום לקיחת אחריות על המעשה ומודעות אליו.

 

[Kiru]

אבל הסיבה לבחירה שלך במילה

"רצח" ולא במילה המדוייקת יותר "הרג", היא דווקא בגלל הקונטקסט השלילי שלה, לא? מלבד זאת - אם "אין הבדל", כמו שכתבת, באותה מידה אני יכול להגיד שכל הרג מותר.

 

[Yin]

למה להשתמש במילה שאינה מדויקת?

האם, לדעתך מותר להפעיל כח, גם כח פיזי? האם הגדרתך לרצח כוללת גם בעלי חיים שאוכלים חיות אחרות, כמו טיגריס למשל? Yin

 

[עמיחי קליש המקורי1]

אלימות ואהבה

אני קורא את הדברים וחושב שלכתוב מתוך השכל שלי משהו מאוד נכון על הדעה שלי לגבי הנושא זה לגמרי חסר ערך. אני רוצה לכתוב משהו מתוך האמת הפנימית שלי על המקום של האלימות שבתוכי. האלימות בתוכי (לפחות זו ההרסנית שאני מכיר) נוצרה כתוצאה מחוויות של התעללות שהייתי קורבן אליהן. כך שהאלימות, או הדמות של המפלצת שיצרתי בתוכי והתבטאה בזה שהייתי ילד אלים, הייתה בעצם הגנה עצמית. בהגנה עצמית יש משהו מאהבה. כי אם אתה בסכנה ולא מגן על עצמך אתה מאפשר שיפגעו בכך, או בעצם אתה פוגע בעצמך, כי אתה בוחר לא להפעיל כוח שיש לך. קוראים לזה SELF-AFFIRMING. להגיד אני קיים. אי אפשר לעשות לי כל מה שרוצים. יש לי כוח להחליט ולקבוע את הלך הדברים. המקום הזה הוא גם הכרחי בחוויה של ילד ומבוגר והוא גם בעייתי. הוא בעייתי כי מהמקום של הניסיון לשליטה, הילד הפגוע בתוכנו גורם לשחזור של פגיעות הילדות. הוא כל הזמן מתגונן גם כשהוא לא מותקף, וזה הופך אותו לאלים. הפתרון היחידי לריכוך של שיריון ההגנה הוא רכות ואהבה. כן, האלימות נוצרה מתוך אהבה והיא נגמרת ונמסה באהבה והרכות. בדרך צריכים להרשות לאבד שליטה, להיות פגיעים ולחוות מחדש ולשחרר את הכאב של הפגיעה הראשונית. אני עכשיו שומע שיר של אביב גפן שנקרא ´יומן מסע´: "מגע הרוך גובר על המכה, רושם בתוך יומן מסע. כולנו עשויים אבק של אהבה. רושם בתוך יומן מסע. והיה ומישהו בא אל תסתובב כי זה תמיד יכול להיות זה שידליק לך את הלב. יפרוק את הכאב בשלווה."

 

[deep ocean]

הי עמיחי ../images/Emo20.gif

אתה מוזמן לקרוא מה שכתבתי בשרשור על האהבה (לא יודעת אם תתחבר לזה, אבל לי זה עשה טוב. אני מדברת על ההודעה שציטטתי מהספר של לואיז היי, שהנושא שלה הוא "אהבה ואההההה")

 

[עמיחי קליש המקורי1]

איפה זה? תלנקי.

 

[עמיחי קליש המקורי1]

מצאתי, זה מעולה, תודה../images/Emo24.gif

 

[deep ocean]

הרסת אותי עם ה-"תלנקי" ../images/Emo140.gif

 

[Yin]

תודה על התגובה, ושאלה

האם היום אתה יכול להפעיל כוח עד הרמה שהוא הופך לאלימות, תוך התנתקות מהרגשות שזה מעלה בך? Yin

 

[עמיחי קליש המקורי1]

העניין הוא להתחבר לרגש לא להתנתק

מתי שאני מתאמן בג´ודו, וכרגע אני מתאמן במקום שמתאמנים בו בג´ודו רוסי (סמבו) שהוא מאוד אגרסיבי, אני משתדל להביא את הרגשות שלי כמו שהם ולהשתמש בהם כדלק. אם אני מרגיש חסר אנרגיה וחסר ריכוז, אני מה זה גרוע. שום דבר לא הולך לי. אם אני כועס, שונא, אוהב, שמח וכו´ בעוצמה גבוהה אני מביא את הרגש כמו שהוא ונעזר בו ככוח הריגשי שלי.לא צריך לשפוט את הרגשות, יש רגשות שקשה לחוות ויש רגשות שנעים לחוות. לא לשפוט בין שלילי וחיובי. לתת למה שיש להיות ולהתבטות דרך הגוף. האימון בג´ודו בשבילי זה משהו מרפא, בין אם אלו התירגולים העדינים של הג´ודו, או האימון האגרסיבי של הג´ודו התחרותי. אחד האימונים העדינים של הג´ודו נקרא LET GO JUDO. למדתי את זה מדני וקסמן. הוא למד את זה ביפן. הוא היה שם 13 שנה ולמד והתאמן בזן וג´ודו ביחד, כדרך אחת. המורה שלו היה מטסונגה, שהיה מי שפתח את מסורת הסוטו זן למערב. בלט גו ג´ודו הרעיון הוא לא להתנגד עם הידיים, אלא לזרום, ולתת ליריב להפיל אותך. בהתחלה נופלים המון, אבל לאט לאט הגוף שלך נבנה מבחינה אנרגתית עד שהוא מספיק חזק וגמיש כך שאי אפשר ממש להפיל אותך. מי שהגיע לרמה הזו הוא בלתי מנוצח. אני חוויתי את זה ברגעים. כשלימדתי את התלמיד הבכיר שלי את זה, נתתי לו להתקיף אותי ולא עשיתי כלום, רק התחמקתי מההתקפות שלו. הוא לא יכל לעשות לי כלום. זה היה רגע עוצמתי, זאת הפעם הראשונה שממש הרגשתי את זה. זה מרגיש כמו שהעוצמה של האני האמיתי שלך (או האלוהים שאתה) נמצאת בתוך הגוף הפיזי. זאת תחושה של להיות נטוע כמו עץ ענק לרצפה. תקרא את מה שכתבתי בשרשור של המדריך ללוחם האור (7) על לחזור למרכז ולהתחבר ללב. מה שכתוב שם היה עוד פעם שחוויתי את זה. אני עדיין לא שם באופן קבוע, אבל זה מה שאני רוצה להיות. זאת תחושה של אהבה, עוצמה, נוכחות, להיות אנושי לגמרי ולהיות אלוהי באותו זמן ומקום. זה להיות מי שאנחנו באמת. אני מאחל לעצמי ולכולם להיות יכולים לחיות ככה בחיי היומיום. דרך אגב ההגדרה של מהו זן ע"פ מטסונגה ודני וקסמן היא:"זן הוא תירגול העוזר לאדם לחדור אל האני האמיתי שלו ולחיות מתוכו בחיי היומיום." באהבה עמיחי.

 

[Yin]

../images/Emo45.gif

ד"א איפה אתה מתאמן?