חבר טוב, עמו ניתן לחלוק את משא הלב...
הוא נכס ואוצר יקר, וערכו רב מבחינה נפשית- ולו בשל החשיבות של "איוורור" הנפש, כאשר ניתנת לאדם האפשרות להשיח את לבו באותם הדברים המעיקים עליו. חבר שניחן גם בסגולות שכליות טובות, וביכולתו אף לתת עצה טובה ונבונה- חבר כזה לא יסולה בפז. כמוך, גם אני סבורה כי הבנה אנושית טובה ויכולת "חיבור" טובה ל"שואל" הם בעלי חשיבות רבה, ואפילו עקרונית, אך כפי שכבר נאמר כאן- גם על-ידי וגם על-ידי חברתי האפריורית- מה שמבדיל חבר טוב, נבון וחכם ככל שיהיה, מיועץ כזה או אחר, הוא מערך התובנות והכלים העומדים לרשותם. כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה- אך אלה ההוגים בה ושוקדים על לימודה יומם ולילה, מצויים בה, ככל הנראה, יותר מאלה שאצלם היא מובנית מרגע לידתם. ואם בניסיון אישי עסקינן- ניסיוני האישי שלי לימדני, כי ככל שמרבים בלימוד, מתעמקים, ורוכשים בקיאות וידע- החשיבה מתחדדת, הפרספקטיבה מתרחבת והעולם הרוחני הופך עשיר יותר. ניסיוני לימדני כי יש באלה תועלת רבה מאד גם לשם ייעוץ, אפילו למי שניחן בנטיות טבעיות ובשכל ישר.
