כוE - Sמק!!!!
חרא לי..ורע לי...וכבר אין לי כוח להסתיר.. שוב עליתי נורא במשקל, שוב התנפחתי, שוב הבטן הענקית הזאת, המכנסיים שלא מצליחות להכיל את הבטן...החולצה שמתקשה להסתיר... פנים נפוחות מהקאה מאומצת, עיניים שקועות..ממוסגרות בנימים נימים שהתפוצצו להם בזמן ההקאה...היובש בשפתיים...והמלאות הזאת בגוף..והריק הזה בפנים...ושניהם ביחד... ושוב הלבד הזה שמשתלט...לבד, וחשוך, ושקט... זה התחיל עוד בדרך מהעבודה הביתה- ואני...אני כבר לא אותה אחת..פתאום מפוחדת כ``כ..חסרת מנוחה...תוהה לאן לחזור...לדירה שלנו או לחדר במלון (היתה לנו שריפה בבית...הביטוח שיכן אותנו במלון סמוך עד ליום רביעי הקרוב...)..חושבת מי מבני הבית יהיה איפה...חושבת על המכולות שאחלוף דרכיהן בכל נתיב שאבחר...חושבת מה אעשה בבית בשעה הקרובה..חושבת מה אעשה במלון בשעה הקרובה...יש לי עד 18:00, ב- 18:00 אני צריכה ללכת..זה לא הרבה זמן, זו רק 3/4 שעה..אפשר לקרוא עיתון בינתיים, לגלוש קצת במחשב, לשטוף פנים, להתארגן ללכת...זה לא הרבה זמן- רק 3/4 שעה...ואז מ- 18:00 עד 19:30 אני לא בבית...חוזרת, אוכלת ארוחת ערב...קצת נחה, סידורים קטנים...וזהו, יאללה, היום נגמר..הצלחתי... אז למה אני כ``כ מפחדת? אז למה אני כ``כ מתלבטת? אז למה, למה למען השם, אני בסוף נופלת??? להחזיק מעמד 3/4 שעה לא הצלחתי...הרי בעבודה היו הרבה יותר סיבות שזה יקרה...ועכשיו- עכשיו הכל היה נראה בטוח...לא מדאיג...אז איך זה שבכל זאת דאגתי? אז איך זה שלמרות זאת נפלתי כ``כ חזק..כ``כ למטה???? מרגישה כעס מטורף על עצמי...הכל עשיתי לא נכון...למה חזרתי לדירה ולא לחדר במלון..מה היה לי כבר לעשות בדירה...סתם בלאגן ופועלים...למה לא ישבתי רגע...למה לא ארגנתי מחשבות...למה לא הרגעתי את אותו ילד משתולל שרוצה ודורש ורוקע ברגל ולא מוכן לוותר...למה לא ברחתי משם כשכבר ראיתי שנהיה מסוכן...למה המשכתי והלכתי למכולת...למה לא הקאתי כמו שצריך...למה לא שתיתי מספיק מים...למה לא התקשרתי להגיד שאני לא אבוא לפסיכולוגית והייתי מקיאה לפחות כמו בן-אדם...אלוהים- מה עשיתי??? אני כבר חולפת על פני ה- 50...מתחיל להיות מסוכן מאד...בהמה שמנה...סת`כלי על עצמך! ס`תכלי מה עשית! איך תלכי מחר לעבודה...לא חשבת על זה, הא??? איך תגיעי לערב פסח...גם את זה לא לקחת בחשבון, נכון??? אלוהים, בבקשה, רק הפעם, תעשה שכל הלילה אני אשלשל ואקיא באופן טבעי...בבקשה... קח ממני את הבטן הגדולה הזאתי עד הבוקר...ואת כל מה שהצטבר..רק הפעם...בבקשה...אתה הרי יודע כמה קשה לי לקום בבוקר נפוחה וענקית ולנסות שהיום יהיה טוב...תן לי לפחות בסיס נורמלי...נפיחות קלה שאוכל לעמוד בה איכשהו...ואולי יהיה לי אז קצת פחות קשה ואצליח לסיים את מחר בלי בולמוס... כבר 22:00 והבטן עדיין גדולה כמו לא יודעת מה...והרגליים והגוף...הכל מלא נוזלים...ונפוח ושמן... אוף!!! קח את זה כבר...!!!! בבקשה....
חרא לי..ורע לי...וכבר אין לי כוח להסתיר.. שוב עליתי נורא במשקל, שוב התנפחתי, שוב הבטן הענקית הזאת, המכנסיים שלא מצליחות להכיל את הבטן...החולצה שמתקשה להסתיר... פנים נפוחות מהקאה מאומצת, עיניים שקועות..ממוסגרות בנימים נימים שהתפוצצו להם בזמן ההקאה...היובש בשפתיים...והמלאות הזאת בגוף..והריק הזה בפנים...ושניהם ביחד... ושוב הלבד הזה שמשתלט...לבד, וחשוך, ושקט... זה התחיל עוד בדרך מהעבודה הביתה- ואני...אני כבר לא אותה אחת..פתאום מפוחדת כ``כ..חסרת מנוחה...תוהה לאן לחזור...לדירה שלנו או לחדר במלון (היתה לנו שריפה בבית...הביטוח שיכן אותנו במלון סמוך עד ליום רביעי הקרוב...)..חושבת מי מבני הבית יהיה איפה...חושבת על המכולות שאחלוף דרכיהן בכל נתיב שאבחר...חושבת מה אעשה בבית בשעה הקרובה..חושבת מה אעשה במלון בשעה הקרובה...יש לי עד 18:00, ב- 18:00 אני צריכה ללכת..זה לא הרבה זמן, זו רק 3/4 שעה..אפשר לקרוא עיתון בינתיים, לגלוש קצת במחשב, לשטוף פנים, להתארגן ללכת...זה לא הרבה זמן- רק 3/4 שעה...ואז מ- 18:00 עד 19:30 אני לא בבית...חוזרת, אוכלת ארוחת ערב...קצת נחה, סידורים קטנים...וזהו, יאללה, היום נגמר..הצלחתי... אז למה אני כ``כ מפחדת? אז למה אני כ``כ מתלבטת? אז למה, למה למען השם, אני בסוף נופלת??? להחזיק מעמד 3/4 שעה לא הצלחתי...הרי בעבודה היו הרבה יותר סיבות שזה יקרה...ועכשיו- עכשיו הכל היה נראה בטוח...לא מדאיג...אז איך זה שבכל זאת דאגתי? אז איך זה שלמרות זאת נפלתי כ``כ חזק..כ``כ למטה???? מרגישה כעס מטורף על עצמי...הכל עשיתי לא נכון...למה חזרתי לדירה ולא לחדר במלון..מה היה לי כבר לעשות בדירה...סתם בלאגן ופועלים...למה לא ישבתי רגע...למה לא ארגנתי מחשבות...למה לא הרגעתי את אותו ילד משתולל שרוצה ודורש ורוקע ברגל ולא מוכן לוותר...למה לא ברחתי משם כשכבר ראיתי שנהיה מסוכן...למה המשכתי והלכתי למכולת...למה לא הקאתי כמו שצריך...למה לא שתיתי מספיק מים...למה לא התקשרתי להגיד שאני לא אבוא לפסיכולוגית והייתי מקיאה לפחות כמו בן-אדם...אלוהים- מה עשיתי??? אני כבר חולפת על פני ה- 50...מתחיל להיות מסוכן מאד...בהמה שמנה...סת`כלי על עצמך! ס`תכלי מה עשית! איך תלכי מחר לעבודה...לא חשבת על זה, הא??? איך תגיעי לערב פסח...גם את זה לא לקחת בחשבון, נכון??? אלוהים, בבקשה, רק הפעם, תעשה שכל הלילה אני אשלשל ואקיא באופן טבעי...בבקשה... קח ממני את הבטן הגדולה הזאתי עד הבוקר...ואת כל מה שהצטבר..רק הפעם...בבקשה...אתה הרי יודע כמה קשה לי לקום בבוקר נפוחה וענקית ולנסות שהיום יהיה טוב...תן לי לפחות בסיס נורמלי...נפיחות קלה שאוכל לעמוד בה איכשהו...ואולי יהיה לי אז קצת פחות קשה ואצליח לסיים את מחר בלי בולמוס... כבר 22:00 והבטן עדיין גדולה כמו לא יודעת מה...והרגליים והגוף...הכל מלא נוזלים...ונפוח ושמן... אוף!!! קח את זה כבר...!!!! בבקשה....