כותונת של פסים
אהלן, אהלן, לא סוד מה חיית המחמד האהובה עלי אחרי מיקה, הלוא היא בן האנוש. ייצור אופנתי שחי את השתנות האפנה. חי בין ה- IN ל- OUT. יום אחד זוכה לרחף בין העננים בשל מותג שענד ויום אחר הוא זוכה לקיטונות של בוז על שלא עמד בקצב האפנה המייסרת אותו להתמיד. התמדה זו מחליפה אצלו צבעים וצורות. עסקים גדולים , הזקוקים לאותו בן-האנוש הצרכן, "מלמדים" אותו מה הוא צריך, במקום לענות על צרכיו האמיתיים. במכלאה האנושית הזו, מה שהתורה זיהתה כגורם בסיסי לסבל האנושי- חטא הקנאה- הפך לאותו רגש שעידן הפרסום, המונהג על ידי אותם העסקים, מנסה בכל כוחו לעודד אותנו לאמץ. אותם עסקים לא מכחידים את עובדת רצונם לעורר בנו רגש זה. גוצ'י היה אמיץ דיו להודות בכך, כשהוא קרא לבושם החדש שניסה להפיץ בשם Envy (קנאה). הבה נקנא באחרים המחזיקים באוביקט מושך זה!!! קשר מובהק לענינים אלו ימצא בסיפור כותנות הפסים שמופיע בפרשת השבוע. סיפור ענוג על בן במשפחה שזוכה לאהבה יתרה מאביו וליחס לא הולם מאחיו המקנאים. יסלח לי אלוהים על הבדיחות הקטנות שאני אתבדח על חשבונו ואני מבטיח למחול לו על זו שהוא מתבדח על חשבוני- לא ענייני המקרא עסקנן, אלא מסרים חבויים דוגמת זה הנוגע לרגש הקנאה. לא הקנאה שיש בה תרומה נאותה ומעשירה (דוגמת קנאת הסופרים, שהרי זו תרבה חוכמה) כי אם זו המונעת מאיתנו את ההגשמה העצמית שלנו. הקנאה שאני מדבר עליה היא מהסוג שמקבל לגיטימציה בתוכנית "ארץ נהדרת". מעבר לביקורת הסאטירית הנמתחת בתכני התוכנית על יקירנו לבוש הכותונת- מר עוזי כהן, מטפחת "ארץ נהדרת" לגיטימציה ברורה לביסוס שמחה לאיד אצל כאלו הנהנים למראה הלעג שזוכה מר כהן בריש גלי. כהן, מי שהצליח להיות איש מפתח ובעל שם מרכזי בליכוד, מוצג באופן מבדר ועיקר הביקורת מעוטרת במראהו החיצוני, בהצגתו כאויל וגמגמן מעורר גיחוך. בין ציבור הצופים, במיוחד יריביו הפוליטים, יש כאלו שירוו נחת על מתן במה תקשורתית להעמדתו לקלס ולעג. רובם מקנאים על כותונת הפסים שלבש (אגב אני מסכים שיש המונים שרואים בכך בידור גרידא). אז עד יום א' הבא עלינו לטובה ועד שנחזה בחיקויו של מר עוזי כהן, המוחא כפיים כפינגווין בגן חיות, נעשה חושבים עם עצמנו עד כמה אנו מסוגלים לסבול את הטוב שיש לאחרים. בלשון אחרת- האם אנו ערים למצב תודעתי בו אנו רואים בטוב של אחרים כגורם לאושר המיוחל שלנו ועד כמה אנו מגזימים בתכונותיו של אותו הגירוי. מעשיהם של אחיו של יוסף היא עדות לצורך למצב תודעתי זה. מצב שמשמעו קנאה עזה. קנאה הורסת את התכונות החיוביות שלנו ואת הדברים הטובים שבתוכנו, היא עלולה להביא לשנאה ולטינה עזה, לסכסוך ולמעשים אסורים (כמו בסיפור המקראי פגיעה באח). לרוב גם כשהיא מוסתרת ואינה נגלית לעיין היא גורמת לחוש אומלל , לגרום לסבל בעתיד, להוביל להיזון חוזר שלילי מצד החברה (הזולת לא יכבד את המקנא, ירחם עליו ואף יסלוד ממנו). אולם, כאמור בן האנוש ניחן בחטאים במוטבעים בבשרו ובדמו המה זורמים. הקנאה נהנית מנחלה לא מבוטלת בתודעתו ולפיכך מלחמתו של האדם בקנאה יש בה חשיבות עליונה. גם הפעם אין מתכון לעיבוד הרגשות, אך אם נשכיל להבין כי מטרתנו להסיר מכשולים בדרך להגשמה עצמית ניטיב להתמודד עם קיומו של רגש קדום זה. מי מכם שמקנא בעניין כלשהו בזולתו שינסה לנתק עצמו מנעליו ולראות עד כמה הוא נפגע מקנאתו, כאשר בעוד שהוא חש אומלל האחרים שמחים בחלקם. עם זאת עליו לזכור שבמעגל החיים הכל הוא תלוי סיבה תוצאה. כך אם ימקד את האנרגיות שלו ליצירת הסיבות שיביאוהו להנות מאותו עניין בו חפצה נפשו, רק אז יוכל להשיג את מה שלו אין. רבותי הזכרתי את השמחה לאידו של מר כהן, אך מה יהיה אילו אנו נשמח על חלקו של האחר ונתרגל עצמנו בהערכה על יכולתו להשיג את מה שמאיתנו נבצר. זוהי מקורה של אהבה, הרי אהבה כולה משמעה השאיפה לאושרם של אחרים. אהבה שכזו יש לתרגל ולאפשר גמישות רוחנית לקבלה כי רק אז נחוש תחושה כנה ונסיר מכשולים המונעים מאיתנו רוח ונפש בריאה. גם ההגיון והבחינה מחדש של מה שנקנא בו- עד כמה הוא אכן יביא לאושרנו יש בה משום לתרום לדיכוי והנמכת להבה זו. אז לפני שתשליכו מישהו לבור או שתמכרו אותו לעבדות בשל כותונות פסים, זיכרו שבשל מעשים ומחשבות שכאלו נכון לכם מכשול לא מבוטל לרוחכם. המון אושר ואהבה.
אהלן, אהלן, לא סוד מה חיית המחמד האהובה עלי אחרי מיקה, הלוא היא בן האנוש. ייצור אופנתי שחי את השתנות האפנה. חי בין ה- IN ל- OUT. יום אחד זוכה לרחף בין העננים בשל מותג שענד ויום אחר הוא זוכה לקיטונות של בוז על שלא עמד בקצב האפנה המייסרת אותו להתמיד. התמדה זו מחליפה אצלו צבעים וצורות. עסקים גדולים , הזקוקים לאותו בן-האנוש הצרכן, "מלמדים" אותו מה הוא צריך, במקום לענות על צרכיו האמיתיים. במכלאה האנושית הזו, מה שהתורה זיהתה כגורם בסיסי לסבל האנושי- חטא הקנאה- הפך לאותו רגש שעידן הפרסום, המונהג על ידי אותם העסקים, מנסה בכל כוחו לעודד אותנו לאמץ. אותם עסקים לא מכחידים את עובדת רצונם לעורר בנו רגש זה. גוצ'י היה אמיץ דיו להודות בכך, כשהוא קרא לבושם החדש שניסה להפיץ בשם Envy (קנאה). הבה נקנא באחרים המחזיקים באוביקט מושך זה!!! קשר מובהק לענינים אלו ימצא בסיפור כותנות הפסים שמופיע בפרשת השבוע. סיפור ענוג על בן במשפחה שזוכה לאהבה יתרה מאביו וליחס לא הולם מאחיו המקנאים. יסלח לי אלוהים על הבדיחות הקטנות שאני אתבדח על חשבונו ואני מבטיח למחול לו על זו שהוא מתבדח על חשבוני- לא ענייני המקרא עסקנן, אלא מסרים חבויים דוגמת זה הנוגע לרגש הקנאה. לא הקנאה שיש בה תרומה נאותה ומעשירה (דוגמת קנאת הסופרים, שהרי זו תרבה חוכמה) כי אם זו המונעת מאיתנו את ההגשמה העצמית שלנו. הקנאה שאני מדבר עליה היא מהסוג שמקבל לגיטימציה בתוכנית "ארץ נהדרת". מעבר לביקורת הסאטירית הנמתחת בתכני התוכנית על יקירנו לבוש הכותונת- מר עוזי כהן, מטפחת "ארץ נהדרת" לגיטימציה ברורה לביסוס שמחה לאיד אצל כאלו הנהנים למראה הלעג שזוכה מר כהן בריש גלי. כהן, מי שהצליח להיות איש מפתח ובעל שם מרכזי בליכוד, מוצג באופן מבדר ועיקר הביקורת מעוטרת במראהו החיצוני, בהצגתו כאויל וגמגמן מעורר גיחוך. בין ציבור הצופים, במיוחד יריביו הפוליטים, יש כאלו שירוו נחת על מתן במה תקשורתית להעמדתו לקלס ולעג. רובם מקנאים על כותונת הפסים שלבש (אגב אני מסכים שיש המונים שרואים בכך בידור גרידא). אז עד יום א' הבא עלינו לטובה ועד שנחזה בחיקויו של מר עוזי כהן, המוחא כפיים כפינגווין בגן חיות, נעשה חושבים עם עצמנו עד כמה אנו מסוגלים לסבול את הטוב שיש לאחרים. בלשון אחרת- האם אנו ערים למצב תודעתי בו אנו רואים בטוב של אחרים כגורם לאושר המיוחל שלנו ועד כמה אנו מגזימים בתכונותיו של אותו הגירוי. מעשיהם של אחיו של יוסף היא עדות לצורך למצב תודעתי זה. מצב שמשמעו קנאה עזה. קנאה הורסת את התכונות החיוביות שלנו ואת הדברים הטובים שבתוכנו, היא עלולה להביא לשנאה ולטינה עזה, לסכסוך ולמעשים אסורים (כמו בסיפור המקראי פגיעה באח). לרוב גם כשהיא מוסתרת ואינה נגלית לעיין היא גורמת לחוש אומלל , לגרום לסבל בעתיד, להוביל להיזון חוזר שלילי מצד החברה (הזולת לא יכבד את המקנא, ירחם עליו ואף יסלוד ממנו). אולם, כאמור בן האנוש ניחן בחטאים במוטבעים בבשרו ובדמו המה זורמים. הקנאה נהנית מנחלה לא מבוטלת בתודעתו ולפיכך מלחמתו של האדם בקנאה יש בה חשיבות עליונה. גם הפעם אין מתכון לעיבוד הרגשות, אך אם נשכיל להבין כי מטרתנו להסיר מכשולים בדרך להגשמה עצמית ניטיב להתמודד עם קיומו של רגש קדום זה. מי מכם שמקנא בעניין כלשהו בזולתו שינסה לנתק עצמו מנעליו ולראות עד כמה הוא נפגע מקנאתו, כאשר בעוד שהוא חש אומלל האחרים שמחים בחלקם. עם זאת עליו לזכור שבמעגל החיים הכל הוא תלוי סיבה תוצאה. כך אם ימקד את האנרגיות שלו ליצירת הסיבות שיביאוהו להנות מאותו עניין בו חפצה נפשו, רק אז יוכל להשיג את מה שלו אין. רבותי הזכרתי את השמחה לאידו של מר כהן, אך מה יהיה אילו אנו נשמח על חלקו של האחר ונתרגל עצמנו בהערכה על יכולתו להשיג את מה שמאיתנו נבצר. זוהי מקורה של אהבה, הרי אהבה כולה משמעה השאיפה לאושרם של אחרים. אהבה שכזו יש לתרגל ולאפשר גמישות רוחנית לקבלה כי רק אז נחוש תחושה כנה ונסיר מכשולים המונעים מאיתנו רוח ונפש בריאה. גם ההגיון והבחינה מחדש של מה שנקנא בו- עד כמה הוא אכן יביא לאושרנו יש בה משום לתרום לדיכוי והנמכת להבה זו. אז לפני שתשליכו מישהו לבור או שתמכרו אותו לעבדות בשל כותונות פסים, זיכרו שבשל מעשים ומחשבות שכאלו נכון לכם מכשול לא מבוטל לרוחכם. המון אושר ואהבה.