כותבת פעם ראשונה

[D83ddd]

כותבת פעם ראשונה

שלום לכולם. אנחנו יחד כבר שנה, גרים יחד, כבר לא ילדים, עלה נושא החתונה אבל במקום לשמוח כצפוי אני בדיכאון. אני אוהבת אותו. הוא אוהב אותי. היחסים שלנו טובים. הכל בסדר אבל אני מרגישה איום ונורא. עכשיו גם הוא מתחיל לפקפק (חוסר ההתלהבות שלי דיכא אותו?) לא יודעת בדיוק איך ומה אני מרגישה. בעיקר עצובה, מאוד. רעיונות? עיצות? נחמה? מישהי הרגישה כך כשהציעו לה נישואין? או שרק אני "דפוקה"? תודה.

 

[yarden8 המקורית]

ברוכה הבאה

פחד מלהיות כבולה? לוותר לנצח על גברים אחרים? לא יהיה גבר אחר... אולי את לא שלמה איתו? את אוהבת אותו? הוא תורם לך? ואולי זה סתם טבעי?...

 

[s h o o s h a]

רב הנסתר על הגלוי

אין בידינו המגיבים את הכלים לאבחן את הבעיה שאת מציגה ולכן יכולים, ואני מדברת אמנם ברבים, אבל מדברת בשם עצמי בלבד, ממליצה לך לפנות לפסיכולוג או לגורם אחר שעליו את סומכת/מקצועי ע"מ לבדוק מהיכן נובע החשש הזה ממחויבות. שנה אתם יחד, חיים ומנהלים זוגיות לשמה. ובכל זאת, רק כשעלה נושא הנישואין, נקלעת ללחץ שהוביל לדיכאון ולעצבות מעיקה. יכולה להניח שמדובר בבעיה יותר עמוקה מזו הנראית על פני השטח אבל מאוחסנת שם ב"בויידם" של חייך ואם במידה ואת אכן רוצה לבנות את חייך עם בן הזוג הנוכחי, כדאי מאד שתטפלי בבעיה בטרם נישאת לו כך שתוכלו להתחיל את חייכם המשותפים ב"רגל ימין". בהצלחה

 

[adam33]

להציע..

להציע נישואין כמוהה לקבל החלטה חשובה על עזיבת מקום עבודה או כל החלטה חשובה שכל אדם עושה והיא משליכה עליו לאורך זמן וזה טבעי אבל בגבולות הרגש זאת אומרת זה טבעי לחשוב ככה זמן מה אבל יש רגע שאנחנו חייבים לסדר הכל בתוכנו ולומר לעצמנו מה אנו בסופו של דבר רוצים אז זה מה שאת צריכה ואם זה תלוי בלבודד אותך ממנו לכמה זמן בכדי שתחשבי זה מותר ואם זה לומר לו אני אתן לך תשובה זה מותר רק שאל תגידי משהו שבסופו של דבר את מתחרטת בו לאורך זמן.. בהצלחה

 

[secret77]

אשתי הרגישה ככה....

אבל זה בגלל שהיא חששה מהמעבר מבית הוריה החמים והמגן, אל הלא נודע - מעבר למגורים איתי (מפלצת לוך-נס בפוטנציה) לקיחת אחריות על החיים באופן מלא ועוד כהנה וכהנה...

 

[seeyou]

לפעמים מביאים בעיות אישיות לזוגיות

מאחר וההרגשה שלך דיכאון ועצב רצוי לטפל בזה לפני טיפול של הזוגיות... היו לי שכנים שגרו כבעל ואישה והכול היה בסדר הרבה שנים... יום אחד אחד מהם רצה לבסס את הקשר ורצה חתונה!! אחרי החתונה התחילו בעיות ...ותוך שנה התגרשו!!

 

[מ י ש י1]

יש לי משהו חשוב להגיד לך

היה לי אותו דבר. היינו חברים שנתיים, נשואים 9 חודשים. לא הייתי מאושרת ולו ליום אחד מאז שהתארשנו. למה? לא יודעת. אהבתי אותו, אבל מההתחלה נפלה עלי כזאת מועקה... היחסים בינינו היו מצוינים, רק ש... כנראה באמת צריך לדעת, להרגיש בבטן שזה הדבר הנכון. לפני שנה בדיוק עשיתי את מה שאת עושה, התייעצתי בפורומים, ולא הקשבתי למה שאמרו לי. אני מאמינה שנישואי עומדים להתיים, אני היום אחרי השנה הקשה בחיי. אני קמה בבוקר, עדיין, עם אותה מועקה מאז. אם הייתי עושה את הצעד הקשה ועוזבת היו לי חודשים נוראיים של בכי וגעגוע, אבל היום הייתי במקום טוב יותר, כנראה. אני מציעה תרגיל פשוט: דמייני שאת לא מתחתנת. אם את חשה תחושת הקלה, אז..

 

[D83ddd]

תודה לכולם

האינטרנט לא נגיש לי ולכן לקח לי זמן לקרוא - תודה על כל התשובות. חלק מהתשובות לא כל כך קשור. בנתיים דיברנו הוא ואני, החלטנו לדחות את העניין. הבנתי שאני לא רוצה להתחתן לא בגלל שאני לא רוצה להתחתן איתו אלא כי הקונספט של חתונה לא מוצא חן בעיני ואת זה אפשר לפתור יותר בקלות. הבנתי גם שאמא שלי לא כל כך בעדו ולמרות שזה מעולם לא נאמר אני קלטתי את זה וזה יצר אצלי לחץ. ברגע שזיהיתי את זה אני יכולה להגיד לה (בראש שלי) ללכת ל.... ואז דעתה לא משנה, ואני יודעת להתמודד עם המסר הסמוי הזה... (אף אחד לא מספיק טוב בשבילי, זה לא שהוא לא בסדר באופן אישי) - אז במובן הזה, באמת יש בזוגיות דברים חיצוניים. פסיכולוג? סליחה, אבל מה זה קשור בכלל? לא כל פעם שקשה אני ארוץ לטיפול, לפעמים מותר להיות מדוכא. בכל מקרה תודה רבה לכולם. ובהצלחה.