כועסת.

[katrina12]

כועסת.

יש לי המון כעסים כלפי עצמי על איך שנתתי לעצמי ליפול בחצי שנה האחרונה. זה מוביל אותי לדיכדוך או לעצבים.
למישהי/ו יש דרכים להתמודדות עם הכעס?

 

[levshavur]

התמודדות עם כעס

קתרינה שלום,
ראיתי את ההודעה שלך כבר אתמול, וכתבתי לך תגובה אך לצערי עקב תקלה טכנית היא לא נשלחה. אז אני כותבת שוב.
לגבי התמודדות עם כעסים באופן כללי: יש הרבה דברים שניתן לעשות: לכתוב ולתאר במילים את הרגשות שלך, במחברת יומן. או אם את לא רוצה להשאיר את זה אז את יכולה לכתוב על דף, ולזרוק אחר כך כשהכעס יחלוף.
אפשרות שנייה היא לנסות ולדמיין: אילו לכעס הייתה צורה, מה היא הייתה? ובאיזה צבע? ואז לנסות ולצייר את זה. פעם כשכעסתי מאוד על אימא ז"ל, ציירתי את הכעס הזה..יצא לי פרצוף ירוק עם עיניים אדומות ושיער סגול...אבל לכול אחת ואחד מאיתנו הכעס יכול להיראות אחרת, הוא יכול להיות אפילו סתם קשקוש או השפרצת צבע על בד...
אפשר להיעזר במוזיקה שלווה בשביל להרגיע כעסים או להפך, מוזיקה קצבית לשחרור מתח.
לי בבית יש גם שק אגרוף שקניתי לפני כמה שנים למטרה הזאת (אם רוכשים אחד כזה כדאי לבקש ממישהו חזק שיביא את זה הביתה, וגם אם רוצים שזה יהיה תלוי מהתקרה, אז צריך לבקש שמישהו יעזור. אצלי הוא עומד על הרצפה ובשעת הצורך פשוט בעטתי בו...
לגבי הדכדוך: השתתפתי אתמול בניסוי בפסיכולוגיה בדיוק בנושא הזה של אירוע שגרם להרגשה רעה ודכדוך. מה שהיה מעניין שהתבקשתי לנסות ולחשוב על אותה סיטואציה בצורה יותר חיובית. תוך כדי חשיבה זה גרם לי לחשוב על כול הסיטואציה בדרך אחרת...
את זה אני מפנה אלייך: האם בחצי השנה האחרונה היה גם משהו טוב שאת יכולה להיזכר בו מלבד הנפילה, או שאולי לדוגמה הנפילה יכולה לדרבן אותך להתמיד בטיפול. מה דעתך?
לבשה.

 

[katrina12]

תודה לבשה

הרבה פעמים חשבתי על שק איגרוף האמת, והמוזיקה עוזרת לי.
לא חשבתי האמת על לכתוב יומן או לנסות לדמיין את הכעס.
כן יש דברים או רגעים בהם הרגשתי טוב עם עצמי אז אשתדל להאכז בהם ולקוות שיהיו עוד רגעים כאלה.ֿ
אני חושבת יותר על תרפיה באומנות. אני חושבת שהטיפול האמיתי הוא העבודה שלי שאני מטפלת באנשים,ואז אני מן הסתם חייבת לטפל גם בעצמי.
אבל לאחרונה זנחתי את העבודה כמו כל דבר שהיה יציב בחיים שלי מה שעושה לי המון רגשות אשם כי אני בן אדם מאוד מאוד מצפוני.
בעיקר פוחדת שאם לא התמודדתי עכשיו בעתיד יהיה לי הרבה יותר קשה וארגיש הרבה יותר לבד.
אבל הדאגות לא כל כך עוזרות לי להעלות את עצמי אז אני מנסה כרגע בעיקר להיות רגועה.

 

[tafti8888]

יש כמה תובנות פשוטות שיעזרו לך

1. את , ואך ורק את מסוגלת לעזור לעצמך
2.לכעוס על עצמך לא יעזור לך - את סתם מלקה את עצמך ללא שום תועלת. תחשבי מחשבות בסגנון ״איך אני עוזרת לעצמי לקום ״ או ״ מה אני עושה בצורה יומיומית כדי לא ליפול שוב ״ - מחשבות שיכוונו אותך לפתרון הבעיה ולא להעניש את עצמך בכעס , כי כשבן אדם מלקה את עצמו אז הוא לא מכפר על שום דבר , והמחילה האמיתית היא בעשיית שינוי.
את צריכה ללמוד לשלוט על הכעסים שלך , את יכולה לשמוע מוזיקה , לאכול משהו טעים , לראות תכנית טלוויזיה , אבל אם תירשמי פתרונות כמו כתיבה או שק איגרות אז זה יתמקד אותך על הכעס שלך ולא תצאי מזה בחיים. תשדלי להתמקד בדברים חיוביים בחיים , ותזכרי שהכל אפשרי בחיים האלה.

 

[levshavur]

לדעתי...

טיפטי שלום,
זה נכון שלאנשים מסוימים מוזיקה יכולה להרגיע, ויש אנשים שאוכל טעם יכול להרגיע אותם (אבל יש גם אנשים עם הפרעות אכילה שאם הם יפנו לאוכל כנחמה לבעיות נפשיות, זה יגרום להם מצוקה נפשית נוספת של 'הנה לא עמדתי בתפריט' וכד').
לעומת זאת יש אנשים (כמוני לדוגמה) שהכתיבה או שק האגרוף הם האמצעים הכי טובים להתמודדות.
המטרה היא לא למחוק את הכעס, ומצד שני זה לא שאנחנו 'מתמקדים בו', המטרה היא לשחרר אותו, לתעל אותו למקום חיובי. כתיבה, ציור או כול אמנות אחרת היא דרך לגיטימית לביטוי.
זה עדיף מאוד שמישהי/ו יוצא כעסים על שק אגרוף ולא על עצמו או על אחרים...
זה כמו מים רותחים בסיר, אם לא מרימים את המכסה, המים גולשים...אותו הדבר עם הכעס. אם 'מרימים את המכסה' כלומר נותנים ביטוי חיובי לכעס, אז אפשר לחיות בצורה בריאה, אבל אם מתעלמים מהמים הרותחים הם יגלשו...לשמוע מוזיקה/טלוויזיה וכדו' זו דרך להירגע באופן זמני, אבל הכעס יחזור, כי צריך לטפל במה שגורם לכעס, וצריך כן לתת מקום ביטוי לכעס. כעס הוא רגש לגיטימי, כמו כול רגש אחר, לכן אני לא רואה בעיה 'להתמקד בו' כול עוד זה נעשה בדרך חיובית ובונה שלא מזיקה לאדם עצמו או לסביבה שלו.
זו דעתי, ואת כמובן יכולה לחשוב אחרת. יש פה מקום לביטוי דעות שונות...
לבשה.

 

[tafti8888]

יכול להיות שאת צודקת

כל בן אדם הוא שונה , ויש אנשים שחייבים לשחרר לחץ בצורה ״טובה״ וזה עדיף מאשר לשמור בבטן.אני פשוט שופטת לפי השקפת עולם שלי.
אני בכל מקרה חושבת שצריך לפתח מנגנון שחרור כעס פנימי , רק כדי שזה לא יהפוך להיות העיסוק העיקרי.

 

[katrina12]

לשחרר כעס בצורה טובה+החלמה (טריגר)

הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי מוציאה את הכעס על עצמי.
רציתי לשתף משהו שאני לא תמיד מצליחה להתמודד איתו ושקורה לי לאחרונה.
לאחרונה ההפרעה מקבלת צורה שהיא מספרת לי שקר כלשהו. להפרעה הייתה כל פעם צורה קצת שונה והיום הצורה של ההפרעה היא שהיא פשוט משקרת לי ולפעמים אני פשוט הולכת אחרי השקר ומאמינה שהוא אמת.
לדוגמה ביום שישי הרגשתי נורא לא טוב עם הגוף שלי והיא סיפרה לי(ההפרעה) שבגלל זה אסור לי לאכול ארוחת שישי עם המשפחה כי אכלתי מספיק במהלך היום.
רק כשהתעוררתי בבוקר למחרת עם בחילה הבנתי שכנראה ששוב נפלתי לשקר ההפרעה.
אני יודעת שזה לא טוב כי א הייתי במחזור וב אני רוב הזמן אוכלת כמו שצריך ובגלל זה כשיום אחד אני פתאום אוכלת פחות זה מזעזע את הגוף כשכבר עבר מספיק טראומות ושזקוק לשיקום. גם אחרי שיש לי יום כזה אני אוכלת המון ביום למחרת.
בגלל זה ישבתי שלושה ימים בבית והלקתי את עצמי על הנפילה/מעידה שהייתה לי ביום שישי.
חוץ מזה עוד דבר שמפריע זה הערות של המשפחה. אני מוצאת את עצמי הרבה מקטרת על העלייה במשקל והם באמת לא מבינים למה אני אוכלת כמו בן אדם בריא . גם בארוחת שישי אמא שלי רמזה על זה שאולי אכלתי מספיק. שוב דבר שמעודד את ההכנעה להפרעה.

אחד מהדברים שההפרעה עושה זה מרחיקה ממני את הכל. מרחיקה ממני להיות הבחורה החכמה והאקטיבית שאני.
מרחיקה ממני חיי חברה ומשפחה ועבודה.
פוחדת שלא אוכל להצליח בחיים ולהגשים את החלומות שלי.
אני פוחדת שברגע שאשקם את הגוף שלי לחלוטין אשמין וכבר לא אהיה יפה.(אפילו אם אקפיד לעשות המון פעילות גופנית). כי אני כבר במשקל תקין וכבר מתקרב יותר לעודף משקל מלתת.
השאלה היא האם למישהי יש רעיון איך אני יכולה להכריח את עצמי לאכול? ולהבין מתי הגוף שלי קיבל מספיק אנרגיה ומתי ההפרעה מדברת מתוכי ?
מרגישה מיואשת. ורועדת מפחד מההפרעה. המאבק נראה חסר תכלית.

 

[levshavur]

תפריט..

קתרינה שלום,
הדרך שאני מכירה זה פשוט שדיאטנית תכתוב לך הנחיות בדיוק מה לאכול וכמויות. לי בזמנו הדיאטנית אפילו כתבה שעות מתיי לאכול על מנת שהאכילה תהיה מסודרת.
ברגע שיש לך הנחיות מפורטת מה וכמה לאכול, זה לא משאיר מקום לחריגות. לגבי המשפחה - אם את אוכלת לפי תפריט את יכולה להגיד להם: זו הכמות שאני צריכה, וזה מה שהדיאטנית קבעה...אני חושבת שיהיה להם יותר קשה להתווכח עם סמכות של אשת מקצוע...
לבשה