גופנו והנשמה
צורכי הנשמה או הצרכים הארציים? בלי התפלספויות של זה וזה, או אין זה ללא זה. כאשר יורדת נשמתנו לארץ היא יורדת לגוף, לכלי. באמצעות הכלי, גופנו היא קיימת, גופנו לא יכול להתקיים ללא הנשמה ולעומת זאת הנשמה היא נצחית, היא יכולה להתקיים ללא גוף/כלי. באמצעות הגוף הנשמה סופגת חוויות ואירועים בין אם אלו הן צרכיה ובין אם לא. לעומת זאת לגופנו יש חיים משלו, חוקים משלו שמטרתם לפעמים סותרים את מטרת ובצרכיה. אם אדם גדל בבית X חונך בבית X וקיבל ערכים, חוקים ותובנות מבית X ולעומת זאת צרכיה של הנשמה הן Y אותו אדם (עפ"י דעתי) שאינו רוחני או שאין בידו תובנה שתאפשר לו שינוי יסבול כל חייו מכיוון שקיים קצר בין צרכי הנשמה לאופן תפיסתו את העולם. למה הכוונה: כל חיינו עד בגרות אנו כפופים לחוקים שנכפו עלינו ע"י הורינו והחברה בה אנו חיים, בבגרות או בשלב בשלות נשמתנו פורצת החוצה ודורשת את צרכיה, במסלול החיים שלנו עד בשלות נשמתנו היית בצל, מדי פעם היא הגיבה, העבירה לנו מסרים בצורת תחושה, תחושה של מה טוב לנו למרות החוקים שעל פיהם התנהלו חינו הארציים. בבגרות, בבשלות כאשר נהפכנו להיות עצמאיים נשמתנו התחילה לדרוש את צרכיה, היא זימנה לנו חוויות שנתמודד איתן, היא זימנה לנו אירועים שנחווה כדי להגיע לאיזון המיוחל, כדי שבזמן חזרת לעולם הנשמות, ליקום היא תהיה טעונה בכמה שיותר אנרגיה חיובית. היה וצרכי הנשמה וצרכי הגוף לא תואמים מבחינת תפיסת העולם ומשמעותו האדם יחווה סבל רב בציר חייו, היה ויתקיים איזון בין צרכי הנשמה וצרכי הגוף או אופן הגדילה של האדם יאפשר הדבר להצמיח את האדם לרמות גבוהות של צמיחה רוחנית עד כדי הארה. אנו אשר מחפשים את האיזון, הארה צריכים להבין ולקבל את האירועים הפוקדים את חיינו במהלך היום יום שעה שעה כחלק מבניית התקשורת בנינו לבין נשמתנו שמטרתה להוביל אותנו לאיזון הרצוי. אנו צריכים לזכור שזכות ראשונים שמורה לנשמתנו פה, וכאשר אנו חווים כעס, כאב (תחושות שליליות) אנו בעצם מקבלים תקשורת מהנשמה ומהיקום האומר לנו כי סטינו מהדרך, סטינו מהצורך של נשמתנו, וכי אנו מנצלים את זכות הבחירה שעומדת לרשותנו בדרך לא נכונה, שגויה, אם בחירתנו היית טובה הרי שהיינו חווים את הכייף, האושר וחדוות החיים מחיך אוהב עננים
