כולנו עבדים

orli997

New member
כולנו עבדים../images/Emo88.gif

לאבד תקווה בדרך לגאולה הויתור על ההתמכרות למשחק "העליות והירידות", "הטוב והרע", "ההצלחה והכישלון", "הציפייה והאכזבה" לטובת "משחק האהבה האלוהית הקבועה", פירושו לוותר על כל החברתיות שלנו. לשם כך נהיה זקוקים לכוח אדיר, כי רק מי שהתאכזב טוטאלית מבלי לפתח ציפייה חדשה והודיע שהוא פורש מהמשחק, שאין לו מקום כאן, שאינו אחד מהחברה - הוא זה שנפרד מאישיותו ההישרדותית ומצא את האלוהים בתוכו. אכזבה מרה היא מפחידה, משום שלמעשה היא הכרזה סופית על עצמנו כמי שנכשל, כמי שאין לו כל סיכוי. המשמעות של האכזבה היא להודות בכישלון, לוותר ולאבד תקווה. להיות חסר תקווה נחשב אצלנו כשיא החולשה, אך רק שם, בתחתיות האכזבה העצמית המוחלטת, שאין אחריה יותר כל ציפייה מצויה הגאולה. האישיות ההישרדותית שלנו נולדת עם לידתנו. היא "יצירה אמנותית" אבסורדית, המבוססת כולה על ציפייה לטוב ואכזבה ממנו, http://astrology.walla.co.il/?w=/3300/1121492 מאמר מתריד ביותר, אנא קראו אותו הוא לא ארוך, ותגידו מה דעתכם, יש מצב?
 
עוד לא קראתי הכל, ואני כבר מסכימה../images/Emo6.gif

בוקר מצויין לנו
אז קראתי רק את מה שצוטט פה, ואני מאד מסכימה עם הנאמר. אני חושבת שכאשר התייחסתי לחיים כאל מירוץ מטורף שנע בין אכזבות להצלחות, בין כשלונות לעליות וירידותוכל מיני כאלה, כך גם נראו החיים שלי, מצבי הרוח שלי, וכאלה. כשלמדתי שהחיים אינם עליות וירידות אלא קו ליניארי שכל רגע בו הוא שיא, הבנתי שאין כשלונות, אין אכזבות, אין כאלה.. זה מה שאני יוצרת בראש שלי, במקום להתייחס כמו היום, לכל דבר ש"קורה" - כהתנסות, שממנה אני לומדת עוד משהו, כמו מה אני רוצה לאמץ וממה אני רוצה להיפרד. מה אני רוצה להיות ומה לא.. ובעיקר.. לא לפתח ציפיות, אלא פשוט לחיות
לפני שאנחנו מתחילות שוב לדבר עם עצמנו, בואי נראה מה חושבים החברים
ו...
עם הכחול
 

Shar0ni

New member
מסכימה עם הכתוב

למרות שמי שקרא וחשב שזה כל כך פשוט טועה. העבודה היא לא פשוטה בכלל. הייתי על הקרשים, חשבתי שהרמתי את הראש למעלה
גיליתי שבקושי הרמתי גבה
לדעת היכן אנחנו באמת - זה לא פשוט וכמעט בלתי אפשרי. רצוי שאדם אחר יגיד לך. כי אנחנו כל הזמן מטעים את עצמנו. אחרי שגילינו איפה אנחנו באמת - אז אפשר להתחיל לעבוד.
 

orli997

New member
החיים - רצף ציפיה ואכזבה,

לעצלנים שלא בא להם לקרא את הכל חח
אז הנה ההמשך...... במשך כל חיינו ננסה, ללא הצלחה, לממש את ציפיותינו לזכות שוב בטוב השלם. הציפיות שלנו יופנו למי שמצוי בקרבתנו - להורים, אחים, חברים, עמיתים ובני זוג. נעשה, כביכול הכול, כדי לכוון כלפינו רק את האהבה. נספק לסובבים אותנו סיבות, שלפי הבנתנו, יגרמו להם לרצות לתת לנו את הטוב המיוחל. אבל בסופו של דבר, נגלה בצער ובכאב, שלמרות שאנו טורחים ללא הרף להוכיח לסביבה, שאנו ראויים לקבל רק טוב - הסביבה פועלת בדרכה המאכזבת ומסרבת להיענות לצורך הכי בסיסי שלנו. מסתבר, שהסביבה שלנו מקבלת מאיתנו דווקא את מסרינו השליליים, הלא מודעים. מסרים שטוענים, שאנו בעצם ראויים לאכזבה מתמדת. כשנעמיק להתבונן בעצמנו נגלה, כי חיינו הם מסכת של אירועים הבאים להוכיח את "נכונותה" של המסקנה הראשונית שלנו - שהחיים הם אכזבה.
 
יכול להיות עד שנופל האסימון../images/Emo133.gif

ומבינים שהבחוץ, פחות חשוב מהבפנים, שמה שאנו מבקשים לקבל מהבחוץ, אמו אמורים קודם להכיל, ולכן אני יכולה להסכים עם הנאמר פה, עד גבול מסוים. יש מאמר שנקרא "התעוררות" במאמרי הפורום נדמה לי, והוא מדבר בדיוק על הזמן הזה שבו מבינים, שהכל מתחיל ונגמר בפנים. אכזבות הן תולדה של ציפיות, ואלה מסתבר, נועדו לכריות
היקום מקשיב לנו - זו אימרה שנחווית לא פעם כקלישאה, אבל הנה, עשו על זה אפילו סרט.. וספר... הטרנד ה"חדש" הזה שנקרא "הסוד"... החיים הם לא אכזבה.. הם מה שאנחנו עושים מהם
 

orli997

New member
ידעתי שלא קראתן הכל, פויה שכמוך

התפלאתי שהסכמת בקלות כזו חחחחח
 

orli997

New member
בעצם הרעיון הוא

שעד שלא מבינים את הרעיון של הציפיה בעצם מתאכזבים, ובכלל בעצם הציפיה וההאחזות בטוב הזה שרוצים יש באופן אוטומטי דחיה החוצה של הפחות טוב שזה כנראה מה שמשודר החוצה ויוצר את האפקט הזה, אז ברגע שמגיעים לקצה או להבנה שאין מה לצפות אפשר להניח לציפיה , אז עד שנופל האסימון חחח כן תגידי לבתיה גם היא פויייע לא עונה לי פפפחחח ו
 
למעלה