לא! לחשוב כמו בנאדם.
ולא כמו אוסף מספרים. ציטוט ישיר מ-WIZ 73 שהוא אחת הדוגמאות שאני יותר אוהב לתחמונים... מתוך "קח לך אישה - עזר כנגדו", תחמונים מאת ערן בן-סער. נושא הנשים בפנטזיה מעניין לכשעצמו, אך הוא הופך למרתק עוד יותר כשמבינים שלא קל לבחורה אחת להסתדר בתוך חבורה של הרפתקנים שריריים, מיוזעים, ובוא נודה בזה, רחוקים מהבית. המהלך הראשון של אישה נעוץ כמובן ביכולת הפיתוי הבלתי-נדלית שלה מול שומרים, אנשי מכס, המשטרה המקומית, השופט והגנב עם הרטייה על העין. ברגע שהש"ם אומר, "מנהיג השודדים צועד קדימה ומורה לכם לזרוק את הנשקכם." מתחילה ההרפתקנית של החבורה לעשות לו עיניים ולרמוז כי אולי כדאי להתעכב ולחשוב על זה. "טוב," אמר מנהיג השודדים שהקיפו את החבורה (היה לו שיער שטני ודמיון מפתיע לבראד פיט), "תזרקו את הנשק לכאן ואת הכסף והתכשיטים לשם, ואל תעשו יותר מדי חוכמות - אחרי הכל יש חמישה קשתים על הגבעה משמאלכם ואני לא משלם להם מספיק." גיליאן ורופוס רטנו והחלו להתיר את הכלים שלהם. קינמון, הנוכלת הצעירה שחילצה אותם ממשמר העיר בתמורה לסכום סמלי, הורידה קודם כל את המעיל שלה ובעיניים נוצצות שאלה, "אולי פשוט נשב ונדבר על זה?" כמובן שמי שמשתמשת באומנות הפיתוי דואגת בדרך כלל גם לאמצעי הימלטות מאוחרים יותר, רגע לפני שהעסק יוצא מכלל שליטה. רעיונות נפוצים הם הפגיון במגף (או במחשוף או איפה שלא תרצו), הכפתור השני בחולצה שתמיד משוח רעל, ידידות ארוכת ימים עם נחש/עכביש/נדל/עקרב (מחק את המיותר) ארסי וכמובן נבוט שחור קטן ומוצק המוכר יותר כ´מפצח´. אגב, במקרים מאוד קיצוניים גם מפצח אגוזים יכול להיות שמיש. גיליאן, רופוס וקינמון רכבו הלאה מחבורת השודדים מחוסרת ההכרה. "את אוהבת רעל, לא?" שאל רופוס "אני ספרתי סיכת שיער מורעלת, ציפורן מורעלת, פגיון מורעל, כפתור מורעל ומחשוף קטלני," אמר גיליאן. "פספסתי משהו." "אה, כן." נזכרה קינמון והוציאה את הרפידות מתחת לשיריון החזה שלה, "וחוץ מזה, גם העקבים שלי מורעלים." "את לא נועלת נעליים עם עקבים," אמר רופוס. "הם נשלפים," השיבה.
